בש"פ 82/15 מדינת-ישראל נ' ר.מ.

1.    לפני בקשה למתן רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מתאריך 04.01.2015 ב-עמ"ת 67898-12-14, אשר בגדרה התקבל עררו של המשיב על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ג' סקפה שפירא) מתאריך 29.12.2014 ב-מ"ת 6211-12-14.

אביא להלן, בקצרה, את הנתונים הנדרשים לשם הכרעה בבקשה.

2.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום, אשר מייחס לו עבירות של איומים ותקיפה נגד אשתו (להלן: המתלוננת) במסגרת שני אישומים, שפרטיהם יובאו להלן:

(א) האישום הראשון – על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 30.11.2014 המשיב והמתלוננת יצאו, יחד עם בתם וזוג חברים, להופעה במועדון בירושלים. במהלך הערב המשיב התקרב למתלוננת וצבט אותה בחוזקה בירך. המתלוננת ביקשה מהמשיב לחדול ממעשיו, אולם המשיב התקרב אליה שוב וקיללה. לאחר מכן המשיך המשיב לצבוט את המתלוננת ולהכאיב לה, על אף בקשותיה שיפסיק. מיד בסמוך, המתלוננת החליטה לעזוב את המקום.

לפי כתב האישום, כשהגיעה המתלוננת לחניית המועדון, המשיב ניגש אליה מאחור והחל להכותה באופן נמרץ בכך שסטר לה מספר רב של פעמים ומשך בשערה. המתלוננת נפלה ארצה והחלה לצעוק ולבכות, עד אשר אנשים אחרים הבחינו בנעשה וניסו להרחיק את המשיב מהאזור, תוךשהוא מאיים על המתלוננת באומרו: "אני יהרוג אותך, אני אגמור אותך". כעבור מספר דקות חזר המשיב וסטר שוב בפניה של המתלוננת, בעודו ממשיך באיומיו עליה.

(ב) האישום השני – על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 29.10.2014 חזרה המתלוננת מבילוי לביתה, בו היא מתגוררת יחד עם המשיב. המשיבחשד בה כי יצאה עם גבר אחר, ומשכך קם לעברה ותקף אותה נמרצות בסטירות ואגרופים בפנים ובגוף.

3.     בד בבד עם הגשת כתב האישום, המדינה הגישה לבית משפט השלוםהנכבד בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום נעתר לבקשתה של המדינה והאריך את מעצרו של המשיב, תוך שהוא דוחה את המלצתו של שירות המבחן בנוגע לשחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אחיו, תחת פיקוחם של: האח, אשתו ובתו, ובתנאים נוספים של איזוק אלקטרוני וצו הרחקה מהמתלוננת. בית המשפט הטעים כיקיימות ראיות לכאורה המספיקות לצורך הארכת המעצר עד תום ההליכים,וכי מעשיו של המשיב מצביעים על מסוכנות גבוהה מצידו כלפי המתלוננת. בית המשפט סבר כי לא ניתן לאיין את המסוכנות האמורה באמצעות חלופת המעצר שהוצעה, וזאת לנוכח הספק שהטיל שירות המבחן ביכולתו של המשיב לעמוד בצו הרחקה מהמתלוננת, ולאור חששו של בית המשפט כיהמפקחים שהוצעו – לא יוכלו למנוע ממנו להגיע אליה. עוד הוסיף בית משפט השלום הנכבד כי קיימת בעיה בחלופת המעצר שהוצעה לנוכח הקירבה היחסית בין בית אחיו של המשיב לבין בית המתלוננת.

על החלטה זו ערר כאמור המשיב לבית המשפט המחוזי.

4.     בית המשפט המחוזי הנכבד, בהחלטה קצרה מאד, קיבל את העררשהוגש מטעם המשיב והורה על שחרורו לחלופת מעצר בהתאם לתנאים שהומלצו על ידי שירות המבחן (שאוזכרו על דרך ההפניה) – כאשר אלה יתמלאו. במועד זה דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע של 48 שעות לשם הגשת בקשת רשות ערר מטעמה לבית משפט זה.