בש"פ 7942/16 יוסף קריחלי נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) בתיק מ"ת 26041-08-16 מיום 21.9.2016, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם והיזק בזדון, ועבירה נוספת של סחיטה באיומים שבוצעה בצוותא חדא עם אחיו, דוד קריחלי, המכונהדטו (העורר ודטו יכונו להלן יחדיו הנאשמים). יצוין כי לדטו יוחסו עבירות נוספות (אישומים 3 ו-5), אך משעניינו אינו עומד בפניי, לא ארחיב בהן.

           על פי האישום הראשון, שעניינו בעבירת הסחיטה באיומים, במהלך חודש יוני 2016 הגיעו הנאשמים למשרד באשדוד, בו פעל עסקו של המתלונן, עולה חדש מצרפת. הנאשמים דרשו כי ייתן להם סכום של 30 אלף יורו בציינם, בין היתר, כי אין לו ברירה וכי הם "אנשים רעים" שיצאו מהכלא. בהמשך לכך, ובשל חששו, מסר המתלונן לנאשמים מעטפה ובה סכום של 15,000 יורו, וכשדרשו כי יעביר להם את יתרת הסכום, ניסה לדחות את מועד המסירה. בהמשך, על רקע זה, סגר המתלונן את עסקו ועזב את העיר אשדוד.

           על פי האישום השני, ביום 26.6.2016 במועדון כושר שבעיר אשדוד, התנהל ויכוח מילולי בין העורר לבין ע.פ., פקידת הקבלה במקום. במהלך הוויכוח היכה העורר את ע.פ. בפניה וניסה לסטור לה. גם עניינו של האישום הרביעי בוויכוח מילולי שהתנהל ביום 21.7.2016 במועדון הכושר בין העורר לבין ת.ת., פקידת קבלה אחרת. העורר רצה להיכנס למועדון מבלי שהחזיק ברשותו את המפתח לדלת הכניסה. במהלך הוויכוח קילל העורר את ת.ת., משך בחוזקה את דלת הכניסה ובכך עיקם ושבר את הדלת והמנגנון שלה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (וכן למעצרו של דטו). בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה בדמות עדויות שנגבו מהמתלוננים, עדויות של עדים נוספים המחזקות את קרות האירועים, וצילומי מצלמות אבטחה המתעדים את האירועים המפורטים באישומים 2 ו-4. נטען כי נוכח אופיין העברייני של העבירות וחומרתן, כמו גם חשש שימלט מהדין או ינסה להשפיע על עדים טרם העדתם, מתקיימת עילת מעצר. כן צוין כי למשיב עבר פלילי עשיר הכולל, בין היתר, עבירות נשק ואיומים, וכי רק בראשית שנת 2014, נידון ל-15 חודשי מאסר בגין החזקת נשק והפרעה לשוטר.  

3. ביום 25.8.2016 התקיים דיון בבקשת המעצר במהלכו טען ב"כ העורר כנגד קיומן של ראיות לכאורה.

           אשר לאישום הראשון נטען כי המשטרה פנתה ביוזמתה למתלונן; כי מתיעוד השיחה המקדימה שנערכה עם המתלונן (להלן: התשאול) עולה שהיה "קצר בתקשורת", וכי חוקרי המשטרה הכניסו מילים לפיו של המתלונן, שאינו דובר עברית. טענות דומות שמקורן בפערי השפה הושמעו גם כנגד חקירה שנערכה לאחר התשאול, אשר לא הוקלטה, ובסופה חתם המתלונן על עדות שנרשמה בשפה העברית. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי נפלו פגמים במסדר זיהוי התמונות שנערך למתלונן ולרעייתו, ובראשם אי זימון של סניגור להשתתף בשעת עריכתו. נטען כי לפגמים בהליך הזיהוי משקל משמעותי בהינתן שטענת ההגנה היא כי העורר כלל לא נכח בפגישות עם המתלונן. בהקשר זה נטען כי המתלונן לא הזכיר את שמו של העורר (להבדיל משמו של דטו), אלא לאחר שהחוקר שם את השם יוסי בפיו במהלך החקירה. עוד נטען כי בכתב האישום לא צוין מועד ומיקום מסירת התשלום על-ידי המתלונן, דבר השולל מהעורר את האפשרות להעלות טענת אליבי.

           אשר לאישומים 2 ו-4 נטען כי אין מתלוננות ("המשטרה הפכה להיות המתלוננת") וכי מדובר בזוטי דברים, כאשר באישום השני מדובר במכרה קרובה של העורר שמסרה בעדותה כי האירוע אינו פלילי, ובאישום הרביעי, עולה מהתיעוד על תיקון הדלת שמדובר בנזק קל שגובהו לא עלה על 450 ₪.

4. ביום 21.9.2016 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא מושא הבקשה דנן, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. בהתייחס לאישום הראשון תיאר בית המשפט את עדותו של המתלונן וקבע כי הגם שלא הופעלה כלפיו אלימות, "ברור מקריאת התמונה בשלמותה כי פעולת התשלום הינה פועל יוצא של דברי איומים שקדמו לכך". כן צוין כי ישנן עדויות נוספות (מפי רעיית המתלונן, הוריה, ועובד של המתלונן) התומכות בנקודות שונות בעדותו של המתלונן. הטענות כנגד אופן עריכת מסדר הזיהוי נדחו, תוך שצוין כי נערך מזכר מפורט בעניין וכי המסדר נערך בשלב בו החקירה הייתה סמויה. בנוגע לאישומים 2 ו-4 צוין כי מאחר שתועדו במצלמות אבטחה, די בתיעוד זה כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית.