בש"פ 683/15 מתתיהו הירשמן ואח' נ' מ"י

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) שבה נדחו שתי בקשות של העוררים הנוגעות לאופן שבו מומשה זכותם לעיון ברשימת חומרי התביעה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק).

רקע והליכים קודמים

1.     נגד העוררים ואחרים המשתייכים לפלג החרדי "קהילת המתמידים" –בהם הן אנשים פרטיים, הן עמותות ומוסדות שונים – הוגש כתב אישום (שתוקן לימים) המייחס להם עבירות של מרמה והלבנת הון בהיקף של למעלה מ-46 מיליון ש"ח מכספי משרד החינוך. כפי שתיארתי לאחרונה בהחלטה קשורה אחרת, מדובר בפרשה מורכבת שלטענת העוררים כוללת כ-75,000 מסמכים ושמספר העדים בה לפי כתב האישום עומד על 276 (בש"פ 600/15 הירשמן נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (1.2.2015)). בחודש דצמבר 2013 הגישו העוררים בקשות (זהות) שעניינן היקפה ואופן עריכתה של רשימת חומר החקירה בתיק שהועברה לעיונם. העוררים טענו כי הרשימה אינה מקוטלגת באופן המאפשר התמצאות בחומר הראיות נוכח היקפו הגדול של התיק; וכן כי אין היא כוללת את מלוא חומר החקירה המצוי בידי המשטרה, להבדיל מזה שהועבר לפרקליטות. ביום 8.6.2014 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) את הבקשות וקבע כי המשיבה "תערוך רשימה נוספת של חומר החקירה בתיק בהתאםלהנחיות הפסיקה במ"ת (ב"ש) 6623-04-11 מדינת ישראל נ' חג'אג'(5.1.2014)". בעניין חג'אג' קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד), בין היתר, כי:

"בתיקים בהיקפים גדולים, ניתן וראוי להכין רשימת חומרי חקירה בטבלה ממוחשבת ולו בתוכנה פשוטה ומצויה. טבלה כזו חייבת, מעבר למספר סידורי, אזכור של תיאור הכרחי, מועד היווצרות המסמך, יוצר המסמך, טיב המסמך [...], נשוא המסמך [...] ואף כותרת של התוכן[...] וכמובן אם תוכנו גלוי, חסוי או חסוי חלקית. כמו כן, על הטבלה גם לכלול את המיקום הפיזי של המסמך בחומר החקירה המקורי, ומספר העמודים [...] טבלה כזו שתאפשר חיפוש על פי שמות העדים ומועדי היווצרות לפחות [...] טבלה כזו תאפשר גם עדכון הרשימה, תיקון טעויות, השלמת החוסרים ובעיקר תהווה כלי יעיל, לוודא שכל החומר נמצא וקיים" (שם, פסקה 21).

2.     המשיבה עררה על החלטת בית המשפט המחוזי וביום 31.7.2014 דחה בית משפט זה (כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין) את הערר (בש"פ 5027/14 מדינת ישראל נ' הירשמן (31.7.2014) (להלן: ההחלטה בערר המדינה)) תוך שקבע דברים אלה:

"סבורני כי בצדק קבע מותב בית המשפט המחוזי רב הניסיון, כי כאשר מדובר בפרשיות ענק מרובות ראיות, סטנדרט הפירוט הנדרש ממערכת התביעה הכללית גבוה יותר, ועליו לכלול את הפרטים הבאים: תיאור אובייקטיבי של כל מסמך, כותרתו בפועל, סוגו (חשבונית בנק, הודעה ועוד) והאם הוא חסוי או לא [...] כמו כן, כאשר עסקינן בפרשיה המכילה מספר נאשמים רב, ובודאי רב מאוד כבענייננו, סבורני כי על מערכת התביעה לפרט ככל הניתן אילו מן הראיות רלבנטיות למי מהנאשמים לשיטתה ולמיטב הבנתה" (שם, פסקאות יד-יז).

ובהמשך:

"על העוררת לערוך בתוך 30 ימים – ימי פגרה במניין – 'רשימה אחת, שלמה וממצה' של כל החומרים בתיק, לרבות התפוסים, ברמת הפירוט שצוינה בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהחלטה זו, תוך ציון – גם אם לא בהכרח ממצה – למי מבין המשיבים משוייכות הראיות" (שם, פסקה יח).

3.     בנתון להחלטה בערר המדינה הגישה המשיבה רשימה חדשה של חומר החקירה, והעוררים – שלהשקפתם אף הרשימה המחודשת אינה עומדת בהוראות בית המשפט – הגישו בקשות נוספות להורות למשיבה לערוך רשימת חומרי החקירה. ביום 26.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) את הבקשות מבלי שקיים דיון בהן, תוך שציין כי "הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבה ביצעה נאמנה את החלטות בית המשפט וניכרת השקעתה" (שם, פסקה 7). משבקשות העוררים לקיום דיון במעמד הצדדים נדחו, עררו הם לבית משפט זה וביום 4.12.2014 קיבל בית המשפט (כב' השופטת א' חיות) את הערר תוך שהורה – בהסכמת הצדדים– כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי שיקיים דיון בבקשות במעמד הצדדים. זאת, אך מן הטעם כי לא קוים דיון כאמור ומבלי לנקוט עמדה לגופם של דברים (בש"פ 7973/14 הירשמן נ' מדינת ישראל(4.12.2014)). בהתאם, ביום 24.12.2014 קיים בית המשפט המחוזי דיון כאמור וביום 30.12.2014 נתן את החלטתו שבה דחה את הבקשות – היא ההחלטה נושא ערר זה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא י' צבן) קבע כי הרשימה הנוכחית מפרטת כראוי כל מסמך ומסמך בהתאם להוראות הפסיקה; כי יש "להכשיר את 'שיטת העץ' בה ערוכה רשימת חומרי החקירה"; וכי קיומה של "רשימת האב" של קלסרים ותקליטורים, כמו גם תיאור תמצית התוכן של כל קלסר וקלסר, מהווה כלי חשוב ויעיל המאפשרהתמצאות מספקת בחומרי החקירה. עוד נקבע כי המשיבה ערכה את הרשימה לפי מפתח "ברקוד" – שהוא המספר הסידורי של אינדקס הסריקה– דבר המאפשר צפייה נוחה ונגישה בכל מסמך ומסמך; וכי אף שישנו כפל במספרי הברקוד, אין לכך נפקות הואיל וניתן להגיע בקלות למסמך ספציפי באמצעות מספר הארגז ומספר הקלסר שבו הוא מופיע. אין הצדקה, כך נקבע, לשלוח את כלל המסמכים לסריקה מחודשת בשל כך ולהשית עלויות מיותרות על הקופה הציבורית. כמו כן, צוין כי הרשימה קושרת נאשם לכל מסמך הרלוונטי להגנתו; וכי באת כוח המשיבה הביעה נכונות לסייע בפניות קונקרטיות בנוגע לחומר החקירה, אך כי הדבר מצריך שיתוף פעולה מצד באי כוח העוררים. עוד נקבע אין לקבל את טענת העוררים שלפיה יש למספר כל עמוד בחומר באופן עצמאי – אלא יש לראות בכל ראייה כיחידה עצמאית הזוכה למספור – ואין להפריד מסמך מנספחיו. אשר לרשימת האזנות הסתר, נקבע כי לא נפל בה פגם הואיל ומפורטים בה כל הנתונים הנדרשים. לבסוף נקבע כי אשר לחומר החקירה החסוי – שהוצאה בעניינו תעודת חיסיון – ראוי שהדבר יתברר במסגרת עתירה לגילוי ראייה שהוגשה בנושא.