בש"פ 4811/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' שריזלי) מיום 17.6.2015 ו-5.7.2015 במ"ת 9625-06-15, בגדרן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1. ביום 4.6.2015, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; ופגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

2. על פי כתב האישום, בבוקר יום 27.5.2015 נפגש העורר עם מ.א (להלן: המתלוננת) בחוף הים בתל אביב לאחר היכרות מוקדמת והשניים תיאמו להיפגש מאוחר יותר. בשעה 22:30 באותו יום, נפגשו העורר והמתלוננת בתחנה מרכזית בתל אביב, ולאחר שהחלו לצעוד לכיוון הים, העורר ביקש מהמתלוננת להתלות אליו למקום עבודתו, דירה אותה הוא משפץ (להלן: הדירה), באמתלה ששכח שם את הארנק.

           עם הגעתם לדירה, נעל העורר את הכניסה לבניין עם שרשרת ומנעול, הכניס את המתלוננת בכוח לתוך הדירה ונעל את הדלת. העורר התעלם מתחנוני המתלוננת שיאפשר לה לצאת מהדירה ולא יעשה לה דבר, תפס בחזה, נשכב מעליה והכניס את ידו מתחת לבגדיה תוך שהוא מצמיד מגבת לפניה וצווארה כדי להשתיקה. בהמשך התפשט העורר והפשיט את המתלוננת מבגדיה. המתלוננת אמרה לעורר שהיא במחזור כדי למנוע ממנו לבצע בה את זממו, ובתגובה הנאשם דרש מהמתלוננת לבצע בו מין אוראלי והכה אותה על ראשה. לאחר שהמתלוננת סירבה, איים עליה העורר שיבצע בה מין אנאלי, והמתלוננת השיבה שהיא אינה במחזור וקיפלה את רגליה במטרה למנוע מהעורר לבצע בה את זממו. העורר הכה את המתלוננת, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד לרצונה, עד שהגיע לסיפוק מיני.

           לאחר מכן, הלכה המתלוננת לחדר המקלחת לשטוף את איבר מינה, ועם יציאתה מהמקלחת, הסריט אותה העורר עם המצלמה במכשיר הסלולרי שלו, ללא ידיעתה, כשהיא בעירום מלא (להלן: האירוע).

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון מיום 17.6.2015, קבע בית משפט קמא כי: "מכלול הראיות אינו מותיר כל מקום לספק בדבר קיומה של תשתית ראייתית שיש עמה סיכוי סביר, ויותר מכך, להביא להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו", וכי התשתית הראייתית בענייננו גם מקימה עילת מעצר מחמת מסוכנותו של העורר לשלום הציבור וביטחונו (להלן: ההחלטה הראשונה). לצד זאת הורה בית משפט קמא לשירות המבחן לערוך לעורר תסקיר מעצר לבחינת אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא ניתנה המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בפיקוח ארבעה מבני משפחתו – הוריו, אחיו ואשתו של העורר.

           בהחלטתו מיום 5.7.2015, נעתר בית משפט קמא לבקשה להארכת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וזאת בהמשך לקביעתו בהחלטה הראשונה כי קיימות ראיות לכאורה וכי מתקיימת עילת מעצר עקב המסוכנות הנובעת מהמעשים המיוחסים לעורר. בית משפט קמא בחן את התסקיר, התרשם במהלך הדיון באופן בלתי אמצעי מן המפקחים, והגיע למסקנה כי המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה בעצמה רבה הן כלפי המתלוננת והן כלפי נוספים, וכי הצירוף של אופי מניפולטיבי, אלימות ואכזריות מצדו של העורר, מקימים חשש כבד כי יחזור על מעשיו.

4. על כך נסב הערר שבפניי.

           בהודעת הערר ובדיון שהתקיים בפני ביום 21.7.2015, התמקד העורר בעוצמת הראיות לכאורה. נטען כי אף בהינתן תשתית ראייתית לכאורית איתנה, היה ראוי לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת, אשר נמצאה ראויה על ידי שירות המבחן.