בש"פ 4427-15 מסיקה נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ד' שריזלי), במ"ת 11518-04-15 מיום 18.6.2015, במסגרתו נקבעה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו של העורר, ועל כן הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.

הליכי המעצר עד כה

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין); שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; והיזק בחומר נפיץ, לפי סעיף 454 לחוק העונשין.
3. יצוין כי ביום 17.5.2015 הוגש נגד העורר ונגד נאשם 2 בתיק העיקרי, כתב אישום מתוקן בשנית, אשר כולל שלושה אישומים מתוכם האישום הראשון מופנה כנגד נאשם 2 בלבד, ואילו האישומים השני והשלישי מופנים רק כנגד העורר, והם מושא ערר זה.
4. על פי העובדות המתוארות באישום השני בכתב האישום המתוקן בשנית, העורר הינו חבר קרוב של אימרי דורה (להלן: דורה) אשר בינו לבין המתלונן שררה מחלוקת על רקע כלכלי. במסגרת המחלוקת איים דורה על חייו של המתלונן במילים קשות ובוטות. בתאריך 17.2.2015 בשעה 8:50 או בסמוך לכך, הגיע העורר יחד עם חברו רוני זרח (להלן: זרח) לקרבת ביתו של המתלונן באמצעות רכבו של זרח (להלן: הרכב). העורר ארב למתלונן מחוץ לביתו כשהוא אוחז מקל עץ וחבוש במסיכה. משיצא המתלונן מהבית הכה אותו העורר בראשו וכתוצאה מכך נשבר המקל. לאחר מכן ניסה העורר לדקור את המתלונן במותנו באמצעות המקל השבור. מיד לאחר מכן נמלטו העורר וזרח ברכב (להלן: האירוע הראשון). כתוצאה ממעשי העורר, נגרמה למתלונן חבלה בראשו ובעין שמאל אשר גרמה לנזק מתמשך בראייה. בתאריך 19.2.2015 או למחרת, שיבשו העורר וזרח הליכי משפט בכך שמסרו לידיו של בעל מוסך ביישוב אָזוֹר את הרכב. זאת, על מנת להכשיל את החקירה הפלילית במהלכה ייקשר רכבו של זרח עם ביצוע התקיפה.

3. על פי המתואר באישום השלישי, ביום 20.2.2015 בסמוך לשעה 20:30, השליך העורר לחצר ביתו של המתלונן רימון הלם צה"לי, שהינו חומר נפיץ, אשר בכוחו לגרום לפציעה בעת פעולתו. הרימון התפוצץ, אולם באותה שעה, שהו המתלונן ובני משפחתו בתוך הבית ולא נגרם נזק לאיש או לרכוש (להלן: האירוע השני).  

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו. ביחס לאישום השני, נטען כי ישנן מספר ראיות ובהן: עדויות ראייה אשר הובילו את המשטרה לאתר את הרכב; איכונים ומחקרי תקשורת המצביעים על הימצאות זרח והעורר סמוך לביתו של המתלונן; עדותו של זרח אשר מסר בפני מדובב כי הסיע את העורר לביתו של המתלונן וכי העורר הודה בפניו כי הכה את המתלונן באמצעות מקל; האזנות סתר בהן נשמע העורר משבש את החקירה העתידית; והפרכת טענת אליבי שמסר העורר בתחילה. ביחס לאישום השלישי, נטען כי ישנן ראיות נוספות לכאורה, וביניהן צילומים ממצלמות אבטחה בבית הסמוך לבית המתלונן, בהם נראה העורר לובש "קפוצ'ון עם דוגמא ייחודית".
5. בנוסף טענה המשיבה, כי נגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן עובדות כתב האישום מלמדות על ניסיונותיו של העורר לשבש את הליכי החקירה. עוד נטען, כי קמה נגד העורר עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן הוא הוציא לפועל שני אירועים שמהותם עבירות אלימות חמורות כלפי המתלונן. עוד ציינה המשיבה את עברו הפלילי המכביד של העורר, לו רשומות 13 הרשעות קודמות בעבירות אלימות רכוש וסמים. המשיבה הדגישה כי העורר ביצע את העבירות מושא ערר זה בזמן שביצע עבודות שירות בגין הרשעה קודמת, ובזמן שעומד נגדו מאסר על תנאי למשך 4 חודשים.
6. בימים 29.4.2014, 18.5.2015 ו-10.6.2015 התקיימו דיונים בבית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר הכחיש את המיוחס לו, וטען כי אין ראיה אשר קושרת אותו למקום או לזמן בו בוצעו העבירות מושא ערר זה. בנוסף טען העורר, כי יש לו טענות אליבי מוצקות הן לגבי האירוע בו הותקף המתלונן באמצעות מקל והן ביחס לאירוע בו נזרק רימון הלם לחצר ביתו של המתלונן. העורר הצביע על כך שעדת הראיה אשר ראתה אותו לכאורה, באירוע הראשון, לא זיהתה אותו במסדר זיהוי. כמו כן, העורר העלה טענות שונות ביחס להודאה שמסר זרח, שותפו, ובכלל זה טענות על הדחתו של זרח בידי המדובב והתנאים שבהם הוא מסר את הודאתו.
7. בדיון שהתקיים ביום 24.9.2015, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר שיתייחס לעוצמת המסוכנות של העורר ולאפשרות שחרורו לחלופת מעצר. שירות המבחן התרשם כי דפוסי התנהגותו של העורר הם אלימים וכוחניים, והעריך כי ישנו סיכוי גבוה למעורבות חוזרת מצדו בהתנהגות אלימה. כמו כן צוין, כי החומרה של תוצאות האלימות העתידית צפויה להיות בדרגה גבוהה. עוד צוין, כי חלופות המעצר והמפקחים שהוצעו אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים ועל כן שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
8. ביום 18.6.2015 החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע בהחלטתו כי נגד העורר ישנה תשתית ראייתית לכאורית שעשויה להביא להרשעתו. לגישתו של בית המשפט המחוזי, בידי המשיבה ישנו מערך ראייתי בעל פוטנציאל עוצמתי להרשעה באישום השני שעניינו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. לגבי האישום השלישי נקבע כי הראיות הקושרות את העורר לאירוע זריקת הרימון אינן מבוטלות, אך עוצמתן חלשה ביחס לראיות לכאורה שבאישום השני. בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיו של העורר בכלל, וטענותיו ביחס לפגמים בהודאתו של השותף זרח בפרט, אינן מתאימות לשלב מקדמי של דיון בראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר מקימה עילת מעצר שעניינה מסוכנות. בית המשפט עמד על האלימות הקשה שמשתקפת מהמעשים המיוחסים לעורר, ועל כך שחומרתם נמצאת במדרג גבוה. עוד נקבע, כי האישום בשיבוש מהלכי משפט מעיד על נטייתו המניפולטיבית של העורר, וצוין גם עברו הפלילי המכביד, אשר מחריף אף הוא את מידת מסוכנותו. בית המשפט קמא התרשם שגם אם היתה נמצאת לעורר חלופת מעצר ראויה, הוא היה מתקשה להיענות ולציית לתנאי השחרור.

הערר

9. בערר שלפניי, טוען העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת זהותו של התוקף באירועים המפורטים באישומים השני והשלישי. העורר טוען כי ישנו קושי ראייתי ביחס לאישום השלישי, אשר צוין גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן הוא ממקד את טענותיו, רובן ככולן, באישום השני. לעורר טענות מספר ביחס לעדותה של עדת הראייה, יפית לוי (להלן: לוי). לוי ציינה במספר הזדמנויות כי היא יכולה לזהות את התוקף רעול הפנים, משום שראתה אותו בבירור כאשר הוריד את המסכה שחבש, עם חזרתו לרכב המילוט. למרות זאת, לוי לא זיהתה את החשוד במעשה, במסגרת מסדר זיהוי תמונות שנערך לה וכלל את תמונתו של העורר. בנוסף, לוי ציינה בעדותה כי רעול הפנים היה גבר צעיר, בהיר בפניו וקצוץ שיער, בעוד העורר מעל גיל 40 ולטענתו נראה מבוגר לגילו, כהה בפניו ושערו אינו קצוץ ביחס לתיאור שמסרה.
10. עיקר טענותיו של העורר מכוונות כנגד עדותו של זרח, שותפו לעבירות, לכאורה. בעניין זה טוען העורר, כי זרח מסר הודאת שווא שנגבתה בשל לחצים פסיכולוגיים שהופעלו עליו בחקירה, כמו גם בשל הבטחה שניתנה לו על ידי המדובב כי אם יפליל את העורר הוא ישוחרר ממעצר ועניינו "יוקל". עוד טוען העורר, כי בדרכו של זרח לאחת החקירות, השוטר שליווה אותו לחקירה הבטיח לו כי אם יפליל את העורר ישתחרר כבר למחרת היום. העורר גורס כי מדובר בשיטות חקירה פסולות, אשר עושות שימוש בלחץ הנפשי בו שרוי העצור.
11. בנוסף, העורר טוען כי בגרסה שמסר זרח בעדותו חסרים פרטים מוכמנים, אשר אמורים היו להיות בידיעתו, אם אכן המתין לעורר ברכב לאחר שהאחרון תקף במקל את המתלונן. בעוד שהעדה לוי מסרה כי התוקף נכנס לרכב בעודו רעול פנים, זרח מסר בחקירתו שהעורר לא חבש דבר על פניו ביציאתו ובחזרתו מהרכב. העורר טוען בנוסף, כי המשיבה אפשרה את שחרורו של זרח ממעצר וייחסה לו עבירה שולית וזניחה, בהתאם להסכם שנערך ביניהם, והכל בכדי שיפליל את העורר בדבר אשר, לדעתו, הראיות החיצוניות שוללות מכל וכל.