בש"פ 4309/15

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט צ' קאפח) מיום 15.6.2015 בתיק מ"ת 2984-02-12, בגדרה נדחתה בקשת העורר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק) לעיין מחדש בהחלטה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו.

כתב האישום והליכי המעצר

2. ביום 6.1.2012 נרצח גבריאל קדיס, יו"ר האגודה הנוצרית-אורתודוכסית ביפו (להלן: המנוח). ביום 2.2.2012 הוגש כתב אישום נגד העורר ושניים נוספים - תופיק דלו (להלן: תופיק) וטלאל ג'ירייס אבו מנה (להלן: טלאל) - בו הואשמו השלושה בקשירת קשר לביצוע הרצח, והעורר ותופיק הואשמו ברצח - כאשר העורר מואשם שהוא שביצע בפועל את הדקירות שגרמו למות המנוח, וטלאל הואשם בסיוע לאחר מעשה (תפ"ח 2953-02-12).

3. לפי המפורט בכתב האישום, בין טלאל לאגודה ניטש סכסוך משפטי בענין זכות החזקה בדירת מגורים ביפו. על רקע סירובו של המנוח לדחות את הדיון המשפטי בענין, אמר טלאל לאחר כי בידו לשלוח אחד מבני אחיו לחסל את המנוח, ובישיבת האגודה אף איים על המנוח כי אם ההליך המשפטי יימשך "יהיה דם". אחר האמור, קשרו העורר, תופיק וטלאל קשר לרצוח את המנוח. ביום 6.1.2012 צעדו העורר ותופיק בתהלוכת חג המולד ונשאו עמם כובע ומסיכה של סנטה קלאוס, והעורר אף נשא על גופו סכין. במהלך טקס חג המולד בכנסייה, כיבה קרוב משפחה את האורות במקום, ותופיק והעורר, החבוש כובע ומסיכה של סנטה-קלאוס על מנת להקשות על זיהויו, התקרבו אל המנוח על מנת לדוקרו בסכין שהוסתרה על גופו של העורר, אולם התכנית לא יצאה אל הפועל. משכך, בתום הטקס עקבו העורר ותופיק אחר המנוח במהלך תהלוכת חג המולד הנוצרי-אורתודוכסי בעיר יפו. בפינת רחובות דקר העורר את המנוח פעמיים בגבו כשתופיק מתצפת ומחפה עליו. מיד לאחר מכן נמלטו השניים מן המקום. העורר הגיע לביתו של טלאל, החליף חולצה והצטלם עם טלאל ואחרים כדי לבסס לו אליבי שקרי.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של העורר, ויתר הנאשמים, עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 5.3.2012 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, בקובעו כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ברצח, בין היתר, בשים לב להתאמה בין מאפייניו הפיזיים של העורר, בגדיו ומסיכת סנטה קלאוס ייחודית שחבש, לאשר נראה בסרטי מצלמות האבטחה, וכי קיימת עילת מעצר סטטוטורית ומסוכנות ברורה ממעשיו.

5. העורר ותופיק עררו על ההחלטה האמורה בדבר מעצרם עד תום ההליכים, אולם אחר בקשות דחיה חוזרות שהגישו, הם קיבלו את המלצת בית המשפט והודיעו על מחיקת הערר תוך שמירת טענותיהם לבקשה לעיון חוזר, ככל שתהיה עילה להגשתה (החלטה מיום 16.7.2012 בבש"פ 2785/12).

6. ביום 10.7.2013 הגישו העורר ותופיק בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותם עד תום ההליכים, בטענה כי חל כרסום בראיות. בהמשך משך העורר את בקשתו. אשר לבקשתו של תופיק, הרי היא נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' קאפח) בהחלטתו מיום 28.8.2013, ואף עררו לבית משפט זה נדחה ביום 10.12.2013, בנימוק שלא הועלו בבקשה עובדות או טענות חדשות שלא נידונו בבקשת המעצר, וכי התשתית הראייתית מקימה סיכוי סביר להרשעה. עם זאת בית המשפט הוסיף, כי אין לשלול אפשרות שסוגית המשך המעצר תשוב ותיבחן בבקשה נוספת לעיון חוזר, ככל שיוצגו עובדות חדשות אשר יצדיקו זאת (בש"פ 7826/13).

7. בהתמשך המשפט מעבר לתשעה חודשים, הוארך מעצרם של העורר ותופיק מעת לעת בהחלטות בית משפט זה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. חלק מן ההארכות ניתנו בהסכמת העורר ותופיק. יצוין, כי טלאל, לו יוחסו עבירות פחותות בחומרתן, שוחרר ממעצר בהחלטת בית המשפט המחוזי ביום 9.4.2013, בשים לב לנסיבות עניינו הפרטני.

8. בהחלטה בדבר הארכת מעצרם של העורר ותופיק מיום 16.3.2015, שניתנה על-ידי השופט י' דנציגר (בש"פ 1724/15), נקבע בין היתר כי ההליך מתנהל באופן מסודר ורציף, וכי המעצר הממושך מתחייב ממורכבותו של התיק וממסוכנותם הגבוהה של הנאשמים. כן הובהר, כי המסגרת המתאימה לדיון בטענות הנוגעות לעוצמת הראיות לכאורה היא בקשה לעיון חוזר, והוסיף: "בשולי הדברים לא למותר לציין כי אין בהחלטות בית משפט זה להאריך פעם אחר פעם את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים כדי למנוע מהמשיבים את האפשרות להגיש בקשה לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. אפשרות זו פתוחה בפני המשיבים בכל שלב, ככל שיש בידיהם להציג חלופה הולמת והדוקה שיכולה לאיין את מסוכנותם ואת החשש להימלטות מאימת הדין בנסיבות העניין, שתימצא ראויה והולמת על ידי בית המשפט המחוזי" (פסקה 21 שם).