בש"פ 4282/15 פטריק עמוס נ' מדינת ישראל

           לפניי שלוש בקשות למתן רשות לערור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ר' לורך), בגדרן הוארך מעצרם של המבקשים לתקופה נוספת מעבר לשלושים ימים מיום המעצר, לפי סעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עניינן של שלוש הבקשות בסוגית נפקותם של פגמים שנפלו, לכאורה, בבקשות הארכת המעצר שהוגשו על-ידי המשיבה, ואי התאמת הבקשות להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

רקע, הליכים קודמים ובקשות רשות הערר בבש"פ 4282/15 ובש"פ 4308/15

1. המבקש בבש"פ 4282/15 (להלן: עמוס) והמבקש בבש"פ 4308/15 (להלן: אמסלם) נעצרו ביום 18.5.2015 יחד עם 16 חשודים נוספים, בפרשה אשר זכתה לכינוי "פרשה 512", בגין חשד לביצוע עבירות של רצח, ניסיון לרצח, פעילות בארגון פשיעה וקשירת קשר לביצוע פשע. במהלך 30 הימים הראשונים מיום מעצרם, הוארך מעצרם של עמוס ואמסלם מעת לעת, וביום 15.6.2015 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מעצרם מעבר ל-30 ימי המעצר הראשונים, לפי סעיף 17(ב) לחוק המעצרים. לבקשה צורף אישור מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש על פי הוראת הסעיף. יצוין כי את האישור להגשת הבקשה נתן המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אלי אברבנאל, שלו הואצלה סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. בית משפט השלום (כב' השופטת א' נחמן) קיבל את בקשת המשיבה והאריך את תקופת המעצר עד ליום 28.6.2015.

2. על החלטתו של בית משפט השלום הגישו עמוס ואמסלם ערר לבית משפט קמא (עמ"י 35029-06-15 ועמ"י 33905-06-15 בהתאמה). בדיון בערר, שנערך ביום 18.6.2015, טענו עמוס ואמסלם כי נפלו פגמים בבקשת המעצר, המצדיקים לגישתם את שחרורם, או למצער את קיצור תקופת המעצר שנקבעה, כפי שיפורט להלן. בית משפט קמא קבע כי אומנם נפלו פגמים בבקשה, אך נוכח התשתית הראייתית שהוצגה בפניו, וכן פעולות החקירה הנוספות שיש לבצע, יש לדחות את הערר ולהשאיר את תקופת המעצר על כנה.

3. בבקשות רשות הערר שהוגשו על החלטתו של בית משפט קמא, חוזרים עמוס ואמסלם על הטענות שהועלו בגדר הערר. ראשית נטען, כי בקשת המשיבה להארכת המעצר אינה עומדת בתנאים המנויים בהנחית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.3000 (19.12.2002) בדבר "הארכת מעצר מעל שלושים ימים" (להן: הנחית היועץ המשפטי לממשלה), מאחר שלא פורטו בה הראיות העיקריות הקושרות לכאורה את החשוד למיוחס לו. על-פי בקשות רשות הערר, התנאים בהנחית היועץ המשפטי לממשלה, שלפיהם יש לפרט בבקשה את הראיות העיקריות, מבטאים את האיזון שבין החשיבות בקידום החקירה, לבין זכותו של החשוד להילחם על חירותו, ועל כן שגה בית משפט קמא בקבעו כי הגשת הבקשה שלא על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה היא פגם פרוצדוראלי בלבד שאינו מצדיק את שחרורו, או את קיצור תקופת מעצרו. הטיעון השני המופיע בבקשות, עניינו בהתייחסות הכוללנית בבקשת הארכת המעצר לכלל החשודים שהבקשה מתייחסת אליהם, ללא שבוצעה הבחנה ביניהם. נטען, כי החשודים אינם עשויים מקשה אחת, לא בפן הראייתי ולא בפן המהותי, ועל כן יש להקפיד על בחינה אינדיבידואלית ממוקדת, ולא ניתן להגיש בקשה כוללנית המתייחסת במאוחד לכל החשודים בפרשה. לעניין זה הוסיף בא-כוחו של עמוס, כי אומנם בבש"פ 2581/07 מדינת ישראל נ' גולדנברג ובית עדה (20.3.2007) (להלן: עניין בית עדה) נקבע כי אין להפריד בין סיום החקירה בעניינו של אחד החשודים לסיום החקירה כולה והגשת כתב אישום, אך ספק אם יישום דווקני של הלכת בית עדה מתאים גם כאשר עסקינן בהארכת מעצר מעבר ל-30 ימים.

4. בבקשת רשות הערר שהגיש אמסלם נטען בנוסף, כי קיימים קווי דמיון בין עניינו לבין עניינו של חשוד אחר בפרשה, ירמיהו מישאל, אשר הגיש גם הוא ערר על החלטת בית משפט השלום בדבר הארכת מעצר (עמ"י 36573-06-15), ומעצרו קוצר עד ליום 23.6.2015 בהחלטת בית משפט קמא. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא שעה שלא נתן את דעתו לכך שלא חלה התקדמות קונקרטית בחקירתו של אמסלם.

רקע, הליכים קודמים ובקשת רשות הערר בבש"פ 4283/15

5. המבקש בבש"פ 4283/15 (להלן: לוקר) נעצר גם הוא ביום 18.5.2015 במסגרת "פרשה 512", וגם מעצרו הוארך מעת לעת, על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, עד ליום 15.6.2015. ביום 15.6.2015 קוים דיון בבית משפט השלום בבקשת המשיבה להארכת מעצר רביעית לתקופה נוספת, מעבר ל-30 הימים שחלפו מיום המעצר, לפי סעיף 17(ב) לחוק המעצרים, כאשר בקשתה של המשיבה לוותה באישור מאת היועץ המשפטי לממשלה. לאחר עיון בחומר החקירה שהציגה בפניו המשיבה, קבע בית משפט השלום (כב' השופט מ' מזרחי), כי מאחר שלא נאספו ראיות מסבכות נוספות מאז הדיון בבקשת המעצר הראשונה, ומאחר וניתן לבצע את המשך החקירה של לוקר גם כאשר הוא משוחרר, יש לשחרר את לוקר למעצר בית מוחלט בכפוף למתן ערבויות.  

6. על החלטתו של בית משפט השלום בעניין לוקר הגישה המשיבה ערר (עמ"י 33554-06-15). בדיון שנערך בפני בית משפט קמא ביום 16.6.2015 טענה המשיבה כי מאחר שמדובר בפרשה מורכבת ורבת משתתפים, לא ניתן להפריד בין סיום החקירה בעניינו של לוקר לחקירת שאר החשודים, ויש לבחון את מכלול הראיות, ולא רק את חומר הראיות המסבך את לוקר בצורה ישירה, זאת בהסתמך על עניין בית עדה. בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית במידה הנדרשת להגשת בקשה להארכת מעצר מעבר ל-30 הימים הראשונים, ועל כן קיבל את הערר, והורה על הארכת מעצרו של לוקר עד ליום 23.6.2015.