בש"פ 3444/15 פלוני נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' יועד הכהן) ב-מ"ת 62765-03-15 מיום 19.4.2015, שבמסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

           העורר, קטין יליד שנת 2000 תושב עיסאוויה שבמזרח ירושלים, נעצר לראשונה ביום 26.3.2015 לאחר שנחשד בהשלכת בקבוק תבערה לעבר הכביש הטבעתי המקיף את האוניברסיטה העברית בירושלים, קמפוס הר הצופים. ביום 30.3.2015 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין), וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, העורר הצית בקבוק תבערה שהיה בידו והשליכו לעבר מכונית נוסעת בכוונה לפגוע בנהג. בקבוק התבערה פגע בסמוך למכונית, התנפץ והתלקח על הכביש. כתוצאה מהמעשה, נהג המכונית נאלץ לסטות מנתיב נסיעתו כדי להתחמק מהאש שהתפשטה בכביש.

1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, המשיבה הגישה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לקראת הדיון בבקשה זו, הוגש תסקיר מעצר של שירות המבחן לנוער בעניינו של העורר הנושא תאריך 15.4.2015. בתסקיר נאמר כי העורר הינו בן זקונים להורים בתפקוד הורי גבוה; כי ההורים מדרבנים את העורר ואת אחיו ואחיותיו לרכוש השכלה ולשמור על החוק; וכי ההורים מגנים את העבירות מושא כתב האישום. עם זאת צוין כי אינם מאמינים שבנם ביצע עבירות אלו, וזאת מאחר שלטענתם ביצוען אינו תואם את החינוך שלאורו הם מגדלים את ילדיהם. שירות המבחן לנוער ציין לטובה את שיתוף הפעולה מצד הורי העורר ואת התייחסותם הרצינית להליך המשפטי, כמו גם את נכונותם לפקח על העורר במידה שישוחרר לחלופת מעצר. לגבי העורר עצמו, צוין בתסקיר כי:

 "מדובר בנער מתפקד, משולב במסגרת לימודית...מנצל את זמנו הפנוי בצורה יעילה, ומגלה שאיפות חיוביות להמשך. יחד עם זאת, בלט כי קיים פער בין הדיווחים החיוביים שקיבלנו אודות הנער לבין הליך המעצר ואופי העבירות המיוחסות לו בתיק דנן".

           לבסוף, נאמר כי הוריו של העורר הציעו שלוש חלופות מעצר. בעדיפות ראשונה, הוצע לשחרר את העורר לבית משפחתו בעיסאוויה, אך שירות המבחן סבר כי יש בכך בעייתיות בשל הקרבה הרבה למקום שבו בוצעו העבירות. בעדיפות שנייה, הוצע ביתו של קרוב משפחה של האם, מי שהורשע בעבר בעבירות סמים, בשכונת בית חנינא בירושלים; ואולם שירות המבחן מצא בעייתיות במינוי מפקח בעל עבר פלילי לקטין. מאחר ששירות המבחן הסביר להורים כי החלופות שלעיל אינן מתאימות, ההורים שכרו מיוזמתם דירה בשכונת בית חנינא ברחוב אל מאמון. ההורים התחייבו לפקח על העורר בדירה ששכרו במידה שבית משפט לנוער יחליט לשחררו לשם לחלופת מעצר. לבסוף, ולנוכח הנסיבות שפורטו, שירות המבחן לנוער בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בדירה ששכרה המשפחה בשכונת בית חנינא תחת פיקוחם של ההורים.

2. ביום 19.4.2015 התקיים דיון בבקשה, ובסופו הורה בית משפט לנוער על מעצר העורר עד תום ההליכים. בקובעו כך ציין בית המשפט כי זריקה של בקבוקי תבערה יוצרת סיכון חמור, גם אם הזריקה אינה מביאה בסופו של דבר לפגיעה של ממש בנפש או ברכוש. בהחלטתו הפנה בית המשפט ל-בש"פ 9307/11 פלוני נ' מדינת ישראל (21.12.2011), שם נקבע על ידי השופט א' גרוניס(כתוארו אז) כי "הכלל במקרים כאלה (זריקת בקבוקי תבערה – ע'ב'), כך דעתי, כי יש להורות על מעצר, אף כאשר מדובר בקטינים, אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן. נסיבות כאלה לא הוצגו בפניי". בהמשך לכך ציין בית המשפט כי כשמדובר בזריקת בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב, להבדיל מיידוי אבנים אף שגם הם מסוכנים ביותר, נדרשות נסיבות חריגות כדי להימנע ממעצר. נקבע כי נסיבות חריגות כאלה לא הוצגו – אמנם מדובר בקטין המגיע מרקע נורמטיבי, אולם לא הובהרו הנסיבות והמניעים שהביאו אותו לידות את בקבוק התבערה. עוד נאמר בהחלטה כי הקטין בחר לכפור באשמה וזו כמובן זכותו, אך במצב זה אין אפשרות לבית המשפט לעמוד על טיב המעשה והמניע לו. בית משפט לנוער קבע, על אף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהקטין ומהוריו, כי לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל ומעבר לשלב בחינת חלופת מעצר. לבסוף, צוין כי גם הורי הקטין אינם מאמינים שבנם אכן ביצע את העבירה, וגם בעובדה זו יש כדי להקשות על שחרור העורר לחלופת מעצר בפיקוחם.

טענות הצדדים בערר

3. לטענת העורר, היה על בית המשפט המחוזי לשקול את שחרורו לחלופת המעצר המוצעת, שהיא חלופה שאף שירות המבחן המליץ עליה מבין חלופות אחרות שהוצעו על ידי המשפחה. העורר טוען כי חומרת העבירה אינה שוללת באופן אוטומטי את חלופת המעצר בעניינו של קטין, שהרי מעצר קטין עד תום ההליכים הוא מוצא אחרון לאחר שלא ניתן למצוא חלופה ראויה. בנסיבות המקרה, כך נטען, נמצאה חלופה ראויה שבית משפט לנוער דחה ללא צידוק או הסבר, באופן שאינו הולם את הדין. נטען כי בהחלטה מושא הערר נעשה דין אחד לקטינים ולבגירים בעבירות של יידוי בקבוקי תבערה; וכל זאת בהתעלם מכך שהעורר הוא קטין בן 15, תלמיד בית ספר ללא עבר פלילי, שעד הליך זה ניהל חיים נורמטיביים לחלוטין. עוד מוסיף העורר כי משפחתו נרתמה לסייע לו והביעה סלידה מהמעשה. לבסוף, העורר טוען כי הסרט שהוצג בבית המשפט המחוזי שבו נראה העורר מיידה את בקבוק התבערה, אינו מוכיח ולו לכאורה כי כוונתו של העורר הייתה לפגוע בנהג הרכב; ואולם בית משפט לנוער, כדי לבסס את מעצרו עד תום ההליכים, ציין בהחלטתו כי העורר התכוון לפגוע בנהג הרכב.

           המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. לטענתה, סרט וידיאו המתאר את אירוע זריקת בקבוק התבערה מבסס ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. עוד טוענת המשיבה כי מסוכנותו של העורר רבה, והיא נלמדת מכך שזרק בקבוק תבערה לעבר רכב נוסע במטרה לפגוע בנהג ולסכן חיי אדם. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי פסיקתו של בית משפט זה תומכת במעצר עד תום ההליכים בעבירות מסוג זה, גם אם מדובר בקטינים, ואין לפנות כלל לבחינה של חלופות מעצר. אשר לתסקיר שירות המבחן, המשיבה טוענת כי זה לוקה בפגם מהותי, מאחר שהוא אינו נותן מענה או מספק הסבר למניע של העורר למעשים שבגינם הוא מואשם. משלא ניתן הסבר או מניע כאמור מצד העורר למעשים, אזי לא ניתן לאיין את מסוכנותו על דרך שחרורו לחלופת מעצר.