בש"פ 294/15 מדינת ישראל נ' אפרים גרינברג

1. בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים) בתשעים ימים מיום 23.1.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 54668-01-14 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. מעצרו של המשיב הוארך עד למתן החלטה אחרת בהחלטתי מיום 21.1.2015.

רקע

2.        בכתב האישום המתוקן אשר הוגש נגד המשיב (הנאשם 1 בכתב האישום) ותשע חברות (הנאשמות 10-2), יוחסה למשיב מסכת של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ופקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, אותן הוא ביצע בתקופות שונות ובסכום מצטבר של כ-140 מיליוני שקלים. נטען, כי המשיב הוציא באמצעות החברות מאות חשבוניות פיקטיביות, ניכה מס תשומות שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, פעל במרמה ובתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, הכין והשתמש בפנקסי חשבונות כוזבים ועוד. בנוסף, הואשם המשיב בעבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על כך שזייף לכאורה מסמך בשמו של עורך דין.

3.        בד-בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, בין היתר בשל בקשות שהגישה ההגנה ובשל אילוצי יומנו של בית המשפט. ביום 26.6.2014 קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (מ"ת 54682-01-14, כב' השופטת מ' בן ארי), כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב, וכי קיימות עילות לעצרו. בהקשר האחרון נאמר, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות הנלמדת מהיקף העבירות והשיטה בה הן בוצעו. כן צוין, כי קיים חשש להימלטותו מפני אימת הדין, הנלמד  בין השאר מכך שהמשיב נמנע מלהתייצב לחקירותיו. לבסוף צוין, כי קיים חשש גם לשיבוש הליכי משפט, זאת נוכח אירועים שהתרחשו בעת חקירה קודמת שעבר המשיב, בגדרה, כך נטען, אמר המשיב לאחד מהעדים להימלט מהארץ כדי להימנע מחקירה (זאת, אף שבית המשפט סייג כי אירוע מדובר זה הוא משנת 2005). עם זאת, סבר בית המשפט כי יש לבחון אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולכן הורה על עריכת תסקיר.

4.        בתסקיר שהוגש ביום 27.7.2014 ציין שירות המבחן כי הוא התרשם שהמשיב הוא אדם משכיל, אך ניתן לזהות בו מוטיב מרכזי של חוסר יציבות, וכן נטייה לפעול בדרכים שהן לעיתים בלתי חוקיות כדי לשמר את מעמדו הכלכלי. נאמר, כי למשיב עבר פלילי שעניינו עבירות איומים, השתתפות בתגרה והתחמקות מתשלום מס, וכי "קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד ואף לשיבוש הליכים במידה וישוחרר מבית המעצר". שירות המבחן עמד על החלופות השונות שהציע המשיב, ולבסוף קבע כי "מאחר ומיוחסות לו עבירות שניתן לבצע מתוך מעצר בית דרך אמצעי תקשורת, ללא יציאה פיזית מהבית, איננו רואים שמעצר בית, אף בתנאים של איזוק אלקטרוני, יוכל לאיין את רמת הסיכון". עם זאת, הומלץ, בין היתר על יסוד מצבו הרפואי של המשיב, הסובל ממחלה כרונית בבטנו, כי תיבחן אפשרות להעבירו לכלא "מגן".

5.        בהמשך, נענה בית המשפט לבקשת המשיב להורות על עריכת תסקיר משלים בו תיבחן חלופה נוספת. לאחר מספר דחיות, הוגש ביום 2.9.2014 תסקיר משלים, בו ציין שירות המבחן את התלבטותו לגבי האפשרות לשחרר את המשיב לחלופה שהוצעה - מעצר בית מלא בבית מכריו, בפיקוחם ובפיקוח ילדיו. נאמר, כי מחד גיסא, המשיב עצור תקופה ארוכה, ומצבו הנפשי והרפואי הולך ומתדרדר; ומאידך גיסא, המפקחים שהוצעו צעירים וחלקם פועלים שלא מתוך הבנת מצבו המשפטי של המשיב אלא ממניעים חברתיים. במכלול השיקולים, הומלץ לשחרר את המשיב לחלופה שהוצעה.

6.        בדיון שנערך ביום 3.9.2014 דחה בית המשפט השלום (כב' השופטת נ' תבור) את המלצת שירות המבחן האמורה. נאמר כי גילם הצעיר של המפקחים מטיל ספק ביכולתם לפקח על המשיב. בית המשפט הוסיף, כי שניים מתוך המפקחים לא הגיעו במועדים שקבע שירות המבחן למפגשים עמו, ואחד מהם אף לא התייצב לדיון שנערך בפניו. עם זאת, ניתנה למשיב אפשרות להציג חלופה נוספת בפני שירות המבחן, ונאמר כי יוגש תסקיר נוסף. ביום 21.9.2014 ניתן תסקיר משלים נוסף ובו שב שירות המבחן על המלצתו והטעים כי אחד מן המפקחים שנבחנו על-ידו, מר יהודה ג'רמון, הוא בן 28, מבין את משמעות הפיקוח ומפגין סמכות. לאחר דיון נוסף בבקשה, בגדרו התרשם בית המשפט גם מאותו המפקח, הוחלט ביום 28.9.2014 כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט התרשם כי המפקחים שהוצעו לא יוכלו לשמש כמפקחים בחלופה הדוקה וראויה, מהסיבות שצוינו בהחלטתו הקודמת, כאשר מסקנתו נשענה גם על כך שלשיטתו לא עומדים לרשות המפקחים אמצעים על מנת שחתימתם על ערבות להבטחת תנאי שחרורו של המשיב תהיה מעשית. יוער כי במסגרת החלטתו זו התייחס בית המשפט, כחלק משיקוליו, גם למצבו הרפואי של המשיב.

7.        כעבור תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב, ביום 21.10.2014 הוארך המעצר בתשעים ימים, בהסכמה (בש"פ 6201/14, השופט נ' סולברג). לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי ערר שהגיש המשיב על ההחלטה למעצרו עד לתום ההליכים (עמ"ת 45870-10-14 החלטת כב' השופטת ד' שריזלי מיום 17.11.2014). הבקשה דנא הוגשה בחלוף תשעים הימים האמורים של תקופת הארכת המעצר הקודמת.

8.        אשר להליך העיקרי, כעולה מן הבקשה, לאחר מספר עיכובים שנבעו בין היתר מאילוצי בית המשפט ומבקשות שונות שהוגשו על-ידי הצדדים, החלה שמיעת ההוכחות בתיק. נכון לעת הזו נשמעו כ-58 עדים מטעם המבקשת, ב-18 מועדי הוכחות. התיק קבוע להמשך הוכחות לימים 27.1.2015, 12.2.2015, 30.3.2015 ו-31.3.2015, והמבקשת מעריכה כי פרשת התביעה תסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת.