בש"פ 2581/16 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

           בקשה שנייה להארכת  מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, בגדרה מבוקש להאריך את מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים החל מיום 7.4.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43219-08-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

           יצוין, כי עובדות כתב האישום המתוקן, כמו גם ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינם של המשיבים, תוארו בפירוט בהחלטתו של השופט א' שהםבבש"פ 1383/16 מיום 22.2.2016, ועל כן אביא להלן בתמצית את עיקרי הדברים בלבד.

כתב אישום והליכי מעצר

1.        על-פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המשיבים, קטינים ילידי שנת 1998, ונגד שני נאשמים נוספים – האחד קטין גם הוא (להלן: מ. והשני בגיר (להלן: ווסאם), בעקבות פיגוע שהתרחש בכפר דומא שבשומרון ביום 31.7.2015, החליטו ארבעת הנאשמים לבצע פיגועי נקם נגד יהודים, כמפורט להלן. על-פי המתואר בעובדות האישום הראשון, בשעות הערב של יום 31.7.2015 יידו המשיבים, ביחד עם מ., ווסאם ושלושה נוספים, עשרה בקבוקי תבערה לעבר "בית השיבה" שבשכונת בית חנינה בירושלים, בו מתגוררים יהודים. כל זאת, לאחר תכנון מוקדם של האירוע. בגין המתואר ייחס כתב האישום המתוקן למשיבים ביצוע עבירות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור נשק והובלת נשק.

           על-פי המתואר בעובדות האישום השני, ביום 3.8.2015 נפגשו המשיבים עם באסל קוטוב (להלן: באסל) בשכונת בית חנינה שבירושלים, והחליטו ליידות אבנים על כלי-רכב של יהודים שיעברו בכביש הסמוך. בחלוף כחצי שעה, ומשלא הופיע רכב של יהודים בכביש, החליטו השלושה, יחד עם ווסאם שהצטרף אליהם בינתיים, ליידות בקבוקי תבערה לעבר כלי-רכב של יהודים בכביש 20. הארבעה תכננו כי ווסאם, באסל והמשיב 2 יידו את בקבוקי התבערה, בעוד שהמשיב 1 ישמש כתצפיתן אשר יזהיר את האחרים מפני הגעת כוחות הביטחון למקום. בהמשך, ולאחר שהכינו את בקבוקי התבערה, הודיע המשיב 1 לאחרים כי הוא מתעכב בביתו וביקש מהם לבצע את הפיגוע המתוכנן בלעדיו. לאחר שמצאו מיקום מתאים לביצוע הפיגוע המתוכנן, הבחינו המשיב 2, ווסאם ובאסל ברכב בו שהו באותה העת בני הזוג אורי וענבל אזרק. או אז, הצית כל אחד מהשלושה את בקבוק התבערה שבידו והשליך אותו לעבר הרכב של הזוג, במטרה לגרום למותם. מיד לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום. כתוצאה מהמעשים נגרמו לענבל אזרק כוויות קשות בדרגה 2 ו-3, כאשר גם חייל שניסה לכבות את האש שדלקה ברכב נפצע בפניו ובידו. בגין המתואר ייחס כתב האישום למשיב 1 ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, למשיב 2 ביצוע עבירות של ניסיון לרצח ולשני המשיבים ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור נשק והובלת נשק.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון בבקשה מיום 23.8.2015 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים. מהתסקיר שהתקבל בעניינו של המשיב 2 עלה כי אביו הביע כעס רב על כוחות הביטחון תוך שטען כי אלו מתנכלים לבנו באמצעות העללת האשמות שווא, כאשר לטענתו אף בנו הבכור, שהורשע בביצוע עבירות ביטחוניות ומרצה מאסר, לא ביצע את העבירות בהן הורשע. דווח, כי המשיב 2 סיים בהצלחה כיתה י"א, והתעתד להמשיך לכיתה י"ב בטרם מעצרו. שירות המבחן לנוער דיווח, בין היתר, כי המשיב 2 נעצר בעבר בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, כאשר הליך זה הסתיים, בהמלצת שירות המבחן, באי-הרשעה תוך חיובו של ה משיב 2 במתן התחייבות להימנע מלעבור עבירה וצו שירות לתועלת הציבור (ת"פ 29289-09-13). נוכח מעורבותו הקודמת של המשיב 2 בפלילים, היחס של הוריו למעשים המיוחסים לו וחומרתם של אותם מעשים, סבר שירות המבחן לנוער כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. כל זאת, לאחר ששלל חלופת מעצר שהוצעה, ולאחר שהוריו של המשיב 2 התנגדות לשחרורו לחלופת מעצר מוסדית.

           בתסקיר שהתקבל בעניינו של המשיב 1 דווח, כי זה האחרון מתגורר עם הוריו ושבעת אחיו ואחיותיו בקרוואן בתנאי מחייה קשים, וזאת לאחר שביתם נהרס על-ידי הרשויות מאחר שנבנה ללא היתר. הורי המשיב 1 דיווחו על הטראומה הקשה שחוותה המשפחה בעקבות הריסת הבית, כאשר נטען כי לאחר אירוע זה המשיב 1 נשר מלימודיו. אביו של המשיב 1 התנגד לשחרורו למעצר בית תוך שהדגיש כי יתקשה לפקח עליו על-פני תקופה ארוכה וממושכת, ובצד זאת התנגד גם לשחרורו לחלופת מעצר מוסדית. נוכח האמור, ובהתחשב בחומרת העבירות הובהר כי לא ניתן להמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת צוין, כי ככל שההורים יביעו הסכמה לחלופת מעצר מוסדית, יבחן שירות המבחן את הנושא בשנית ויבוא בהמלצות מתאימות.

3. ביום 14.10.2015 קיבל בית המשפט את בקשת המבקשת והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, כמו גם עילת מעצר בעניינם של המשיבים נוכח המסוכנות הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסת להם. באשר למשיב 2 נקבע, כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר בהתחשב בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו. בכל הנוגע למשיב 1 – בית המשפט סבר כי חלופה מוסדית אינה מתאימה בעניינו, ובמיוחד נוכח עמדת משפחתו. לשלמות התמונה יצוין, כי באותה ההחלטה הורה בית המשפט גם על מעצרם של ווסאם ומ. עד תום ההליכים.

4. בחלוף שישה חודשים ומשטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרם בארבעים וחמישה ימים נוספים, אשר התקבלה ביום 22.2.2016 (בש"פ 1383/16, השופט א' שהם). בהחלטה צוין, כי בהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים למשיבים ובנסיבות המצב הביטחוני השורר בימים אלו, כל חלופת מעצר לא תסכון בעניינם, וזאת חרף היותם קטינים במועד ביצוע העבירות. משכך, נקבע כי אין גם מקום להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינם. בצד זאת צוין, כי קצב התנהלות ההליך העיקרי אינו מניח את הדעת, אך הובהר כי התמשכותו נובעת במידה רבה מהתנהלות באי-כוח המשיבים. על כן, התבקש בית המשפט המחוזי להשתדל ולקבוע את כל דיוני ההוכחות בתיק, ולמצער את מרביתם, בתוך תקופת ההארכה שניתנה.