בש"פ 2529/15 Mr.Alexandru Mazar נ' היחידה לעזרה משפטית – מדור אינטרפול והפעלה בחו"ל

           עניינה של בקשה זו בתפיסת מסמכי בנק ובהעברתם לרומניה מכוח חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק). החומר נתבקש על ידי הרשויות המוסמכות ברומניה, מכוח האמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בעניינים פליליים, שישראל הצטרפה לה בשנת 1967 (להלן: האמנה האירופית) ואמנת האומות המאוחדות נגד שחיתות, שישראל הצטרפה לה בשנת 2009 (להלן: אמנת השחיתות).

רקע, העובדות הצריכות לעניין וההליכים הקודמים

1. המבקשים הם אחים, המבקש 1 הוא חבר הפרלמנט הרומני והמבקש 2 הוא ראש העיר קונסטנצה ברומניה.

           התובעת הראשית של הרשות הלאומית למלחמה בשחיתות ברומניה ביקשה מאגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, לקבל את כל המסמכים הקשורים לשני חשבונות בנק שבבעלות המבקשים והמתנהלים בסניף בנק דיסקונט בנתניה (להלן: חשבונות הבנק). מהבקשה עולה כי המבקשים חשודים בכך שקיבלו ממר אברהם מורגנשטרן, המנכ"ל של חברת שפיר (Shapir) הרשומה ברומניה, שוחד בסך 175,000 יורו, על מנת לקדם זכיה במכרז לבניית מבני ציבור לסטודנטים. על פי המפורט בבקשה, עברו כספי השוחד מחברת האם של חברת שפיר אל חברה בשםMelici Management שבבעלות מר שוורצנברג (שהוא חבר משותף למורגנשטרן ולמבקש 2), שהעבירה באמצעות חשבון הבנק שלה בליכטנשטיין את הכסף לחשבונות הבנק. הבנק בליכטנשטיין העביר את המידע הבנקאי הרלבנטי לרומניה, מכוח בקשה לעזרה משפטית שהוגשה לה על ידי הרשות המוסמכת ברומניה.

           הרשות המוסמכת בישראל ביקשה הבהרות מרומניה, ובעקבות הבקשה נשלחה תשובה שאליה צורפו מסמכים מרשם החברות, המעידים על כך שמורגנשטרן הוא המנהל בפועל והמנכ"ל של חברת שפיר.

           ביום 23.9.2014 פנה נציג הרשות המוסמכת בישראל לבית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט מ' מזרחי) בבקשה לקבלת המסמכים, לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ). הצו ניתן כמבוקש.

           על פי הדין הרומני, נמסר למבקשים אודות הבקשה. משכך, עתרו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה לעכב את העברת החומר לרומניה. ביום 2.3.2015 התקיים דיון בבית המשפט, במסגרתו אף נשמעה עדותם של שני עדים מרומניה מטעם המבקשים. אלו ביקשו לשכנע בעדותם את בית המשפט כי התובעת ברומניה פועלת ממניעים זרים וכי שיטת המשפט ברומניה מושחתת. בהחלטתו שניתנה על אתר בתום הדיון, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי אילו היתה מוגשת בקשה דומה במסגרת חקירה כדין כנגד אזרחים ישראליים, תוך הצגת דו"ח סודי המפרט את החשדות לגביהם, בית המשפט היה נעתר לבקשה כדבר שבשגרה מבלי לדרוש חומר ראיות נוסף; כי המצאת החומר פוגעת אמנם בפרטיות המבקשים אך אין מדובר בפגיעה בגרעין הקשה של זכויות אדם; וכי העדויות שנשמעו היו השערות ברמה עיתונאית בלבד ולא היה בהן כדי לסתור את חזקת התקינות לגבי מערכת אכיפת החוק ברומניה.

2. על החלטה זו הוגשה הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' מרשק-מרום), שקבע כי הדיון יתקיים על דרך של ערר לפני דן יחיד.

           לאחר שמיעת טיעוני הצדדים דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי החוק נועד לאפשר לישראל להעניק עזרה יעילה ומהירה למדינה המבקשת על רקע התכלית של שיתוף פעולה בינלאומי במלחמה בפשיעה; כי פירוט העובדות בבקשה לקבלת החומר חייב לשקף את התשתית הראייתית שבבסיסה, אך אין צורך לקבל ראיות גולמיות במצורף לבקשה; וכי בבקשה עצמה קיים פירוט מספיק של העובדות המבססות את החשדות כנגד המבקשים.