בש"פ 1452/17 מדינת ישראל נ' אסף זליג

1. לפני בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב, מכח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים) לתקופה של תשעים ימים, שימנו החל מתאריך 25.02.2017, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 46392-08-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

רקע עובדתי והליכי המעצר

2. עובדות כתב האישום כבר פורטו בהחלטתי מתאריך 28.06.2016, שם נדרשתי להכריע בבקשתה הראשונה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב ולא אשוב פה על דברי (ראו: בש"פ 4114/16 מדינת ישראל נ' זליג (28.06.2016) (להלן: בש"פ 4114/16). אזכיר כאן בקצרה, כי כתב האישום, שהוגש כנגד המשיב בתאריך 25.08.2015, ותוקן פעמיים, מייחס למשיב עבירות מין חמורות, וביניהן, בין היתר: מעשה סדום, אינוס, מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית, ומעשה מגונה תוך שימוש באיומים, בגין ארבעה אישומים המתייחסים, כל אחד, למסכת אירועים נפרדת, ואשר המשיב ביצע, על פי הנטען, כנגד ארבע מתלוננות שונות.

3. ב-בש"פ 4114/16 פורטו גם ההליכים שהתקיימו עובר לתאריך 02.06.2016, ובהקשר זה אציין: בכל אחד מארבעת תיקי החקירה שנפתחו בגין המעשים המפורטים באישומים הנ"ל – העורר נעצר לצורך חקירה, אך לאחריה שוחרר לביתו; בתאריך 09.09.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת; בתאריך 07.09.2015, בהחלטת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, נדחה ערר שהמשיב הגיש על ההחלטה הנ"ל (ראו: בש"פ 5935/15 זליג נ' מדינת ישראל(06.09.2015)); בתאריך 07.10.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו; בתאריך 03.11.2015 בהחלטת חברי, השופט ע' פוגלמן, נדחה ערר שהמשיב הגיש על ההחלטה לעצור אותו עד לתום ההליכים (ראו: בש"פ 7014/15 פלוני נ' מדינת ישראל (03.11.2015)).

4. משלא הסתיים משפטו של המשיב במסגרת תשעת חודשי המעצר – המבקשת הגישה את הבקשה, מושא בש"פ 4114/16, להארכת מעצרו של המשיב. בתאריך 28.06.2016 קבעתי כי דין הבקשה להתקבל, והוריתי על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שימנו החל מתאריך 02.06.2016. בגדר החלטה זו עמדתי על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, ועל כך שבאותו שלב לא ניתן היה להפיג את המסוכנות האמורה בחלופת מעצר, זאת בפרט בהתחשב בפסיקה הקובעת כי ככלל אין לשחרר נאשם בעבירות מין לחלופת מעצר, למעט במקרים חריגים, בין היתר, בשל החשש להישנות המעשים (ראו: בש"פ 4114/16, פיסקה 22).

5. בתאריך 17.08.2016, לבקשת המבקשת ובהסכמת המשיב, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 30.08.2016, תוך שמירת זכותו של המשיב להתנגד בעתיד להארכות מעצר נוספות, ככל שתתבקשנה, היה והמשיב יסבור כי יש השתהות מעבר לסביר במתן הכרעת הדין (ראו: בש"פ 6213/16 מדינת ישראל נ' זליג (17.08.2016)).

6. בתאריך 22.11.2016, משלא הסתיים משפטו של המשיב גם בגדר תשעים הימים הנוספים, חברי, השופט ס' ג'ובראן נעתר לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מתאריך 27.11.2016. בגדר החלטה זו עמד חברי על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, וקבע כי נוכח זאת שעבר פרק זמן קצר יחסית ממועד הגשת סיכומי ההגנה – לא קיימת הימשכות הליכים חריגה, המחייבת את שחרורו של המשיב ממעצר  (ראו: בש"פ 8656/16 מדינת ישראל נ' זליג, פיסקאות 10-9 (22.11.2016)).

7. משחלפו 90 ימים והכרעת הדין עדיין טרם ניתנה – המבקשת פנתה פעם נוספת אל בית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים שימנו החל מתאריך 25.02.2017, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 46392-08-15 – היא הבקשה שבפני.

נימוקי הבקשה והשתלשלות ההליכים בתיק העיקרי