- לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' כהן), במ"ת 3714-01-15, מיום 19.1.2015 במסגרתה נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
כתב האישום
- ביום 20.7.2014, בסמוך לשעה 21:30, הונחה צוות של משמר הגבול (להלן: הצוות) להגיע לכניסה הצפונית של שכונת עיסוויה במזרח ירושלים, בשל התפרעות המונית, אשר כללה חסימת צירים ושריפת פחי זבל, בה היו שותפים כמאה רעולי פנים, ובתוכם העורר ונאשם נוסף (להלן: המתפרעים). התפרעות זו, כך הובהר בכתב האישום, היוותה חלק מהפרות סדר רבות שהתחוללו בשכונה, ובמהלכן יודו בקבוקי תבערה אבנים וזיקוקים לעבר כלי רכב הנהוגים בידי יהודים, ולעבר כוחות הבטחון שפעלו במקום.
משהבחינו המתפרעים בצוות, הם החלו לתקוף אותו באמצעות אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה. בהוראת מפקד הצוות, החלה מכונית ההתזה (להלן:המכת"זית), אשר היתה נהוגה באותה העת בידי מולגטו דלבה, לנוע לעבר המתפרעים במטרה לפזרם. במהלך הפיזור, יידו העורר, הנאשם הנוסף, ואחרים, שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה, בקבוקי תבערה, זיקוקים ואבנים לעבר המכת"זית, ושלושה בקבוקי תבערה פגעו בה , הציתו אותה וגרמו לה לנזקי פח.
בגין מעשיו אלו, יוחסו לעורר ולנאשם הנוסף (להלן: הנאשמים) העבירות הבאות: נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:חוק העונשין); הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין; שימוש פזיז ורשלני בנשק, לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין; נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274 (1)- (3), יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; ועבירת התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין.
הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים
- בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה למעצר הנאשמים, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.
במסגרת הדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי, טענה המשיבה, כי בין יתר הראיות לכאורה לאשמת הנאשמים מצויות הודעות מפעיל המכת"זית, מולגטו דלבה, (להלן: מפעיל המכת"זית), וסגן מפקד פלוגת מג"ב, אשר נטלה חלק בטיפול באירועים באזור, חמוד אבוחיה (להלן: אבוחיה), עדים שמסרו תיאור כללי של האירוע. כמו כן, התבססה בקשת המשיבה על הודעותיו של מוחמד עביד, אשר נחקר במסגרת תיק פלילי אחר, ובחקירתו הפליל את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום (להלן: העד המפליל).
עוד טענה המשיבה, כי חיזוק להפללת הנאשמים מצוי בשיחה מיום האירוע, שנקלטה בהאזנת סתר לשיחותיו של הנאשם הנוסף (ת/36), במהלכה נקלט הלה כשהוא משוחח עם אדם אחר אודות המכת"זית. המשיבה הוסיפה וטענה, כי יתר השיחות שנקלטו באמצעות האזנת הסתר, הכוללות שיחות בין הנאשמים עצמם, מעידות, כי הללו שיקרו, כאשר טענו בחקירותיהם, כי אינם מכירים זה את זה, או כי שוחחו ביניהם רק פעם אחת. המשיבה אף הצביעה על התנהגות מפלילה של הנאשם הנוסף, אשר טען בחקירתו, כי אינו מזהה את קולו בשיחות המוקלטות, וכאשר נשאל אם כך יענה בתגובה לכל שיחה שתושמע לו, השיב בחיוב.
- באי כוח הנאשמים לא חלקו על הטענה כי בנסיבות דנן קיימת עילת מעצר, בשל מסוכנותם של הנאשמים, אולם הם סברו כי אין בנמצא ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של מרשיהם. לגישתם, גרסתו של העד המפליל אינה מהימנה, וממילא היא אינה תומכת בפרטי כתב האישום. אשר לשיחות המוקלטות נטען, בין היתר, כי הטענה כי הנאשם הנוסף הוא אשר דיבר בשיחות המוקלטות לא הוכחה כהלכה, ובכל מקרה שיחות אלה אינן מלמדות על ביצוען של עבירות פליליות. בא כוח הנאשם הנוסף הוסיף וטען, כי עדות נהג המכת"זית סותרת את עדותו של העד המפליל, וכי אין ראיה לכך כי הטלפון לו האזינו שייך למרשו.
החלטתו של בית משפט קמא
- בפתח החלטתו, הבהיר בית משפט קמא, כי ניכר שהצדדים אינם חלוקים על דבר שריפת המכת"זית ביום האירוע, וכי קשירת הנאשמים לאירוע זה מבוססת בעיקרה על עדותו של העד המפליל. עד זה הפליל את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום במסגרת שתי חקירותיו (ת/ 117; ת/127), ובחקירה השלישית, הוא זיהה את הנאשמים על פי תמונות שהוצגו לו (ת/120). זאת בעוד הנאשמים, מצידם, הכחישו את המיוחס להם ואת הקשר ביניהם, ובחלק מחקירותיהם הם בחרו לשמור על זכות השתיקה.
בית משפט קמא דחה את טענות הנאשמים, לפיהן הודעות העד המפליל אינן תואמות את מיקום האירוע ושעת התרחשותו, כפי שאלה מתוארים בכתב האישום, וקבע כי גרסתו של העד המפליל אמינה ונתמכת גם בהודעת מפעיל המכת"זית (ת/129). עוד נקבע, כי העובדה שהעד המפליל אינו מציין בחקירותיו שהנאשמים יידו אבנים במהלך האירוע, מושא כתב האישום, בשונה מגרסת מפעיל המכת"זית, אינה פוגמת במהימנות גרסתו. באופן דומה , סבר בית משפט קמא כי העובדה שהעד המפליל מייחס לנאשמים גם יידוי בקבוקי תבערה וזיקוקים לעבר חיילים, אירוע במועד מאוחר יותר שלא התרחש בפועל, אינה מכרסמת בתוקף גרסתו, על אף שהיא אכן "מעוררת תהיות". השגות נוספות שהיו בפי הנאשמים, אשר ביקשו לקעקע את גרסת העד המפליל, כגון: התכנות האפשרות שזה זיהה את הנאשמים, על אף שהם היו, על פי הנטען, רעולי פנים; טענתו בדבר סוג הרכב שבבעלות העורר, שלא הוכחה; וטענת העד המפליל כי מסר לעורר רימון הלם, אשר לא נתפס, לא שינו ממסקנתו של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי אלו ייבחנו במסגרת ההליך העיקרי.
בית משפט קמא נתן דעתו אף לשיחת הטלפון בה מתייחס הנאשם הנוסף למכת"זית (ת/36), וקבע כי הקלטת הסתר אכן קושרת את הנאשם הנוסף לשיחה, ואולם גם אם שיחה זו מתייחסת לאירוע, מושא כתב האישום, אין היא מוכיחה כי הנאשם הנוסף נטל חלק באותו אירוע.
לאחר זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי בחומר החקירה מצויה תשתית ראייתית הדרושה למעצר הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. משלא הייתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, הורה בית משפט קמא על מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.
יצויין, כי העורר בלבד ביקש להשיג בפניי על ההחלטה בדבר מעצרו עד לתום ההליכים.
הערר על המעצר עד לתום ההליכים