בש"פ 1152/17 מולה דרבה נ' מדינת ישראל

1. בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.1.2017 (מ"ת 26619-12-16, השופטת ע' כהן). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום וההליכים עד כה

2. ביום 12.12.2016 הוגש נגד העורר, יליד 1994, ואדם נוסף (להלן: האחר) כתב אישום. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 7.12.2016 בשעה 22:30 בסמוך למכולת מרקטו בבית שמש ניגשו העורר והאחר למתלונן ולחברו (להלן: החבר). לאחר חילופי דברים תפס העורר את המתלונן בחולצתו, אמר לו "בוא לפה לפני שתקבל מכות" ודרש ממנו להוציא את החפצים שנמצאים בכיסיו. בשל החשש מפני העורר הוציא המתלונן מכיסיו מפתחות, מצית ופלאפון, והעורר אמר לו בתגובה להחזיר את הדברים לכיס מלבד את הפלאפון שאותו נטל לידיו. בנוסף, העורר ערך חיפוש ידני על גופו של המתלונן. המתלונן ביקש את הפלאפון בחזרה, והעורר השיב: "אתה רוצה שאני אדקור אותך", ובמקביל לכך הושיט את ידו לאחור והראה למתלונן דבר מה בולט ונוצץ. כמו כן, העורר אמר למתלונן שאם הוא יתלונן עליו במשטרה הוא ידקור אותו בפנים ובכל הגוף. במקביל לכך, האחר דרש מהחבר שיחזיר לו חמישים שקל ואיים עליו כי אם לא יביא את הכסף "הוא יטפל בו". בתגובה, הסכים החבר לרשום את הבירות ששתה האחר על חשבונו במכולת. כמו כן, האחר ואדם נוסף אמרו למתלונן להגיד כי הוא מכר את הפלאפון לעורר אחרת "הם ירצחו אותו".

3. בשל מעשים אלה יוחסה לעורר עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ולאחר יוחסו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והדחה בעדות לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדם הוגשה גם בקשה לעוצרם עד תום ההליכים. המשך הדברים יתייחס לעניינו של העורר בלבד.

4. בדיון שהתקיים ביום 15.12.2016 בפני בית המשפט המחוזי לא חלק בא-כוחו של העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש כי יוזמן תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בהמשך לכך, ולנוכח גילו הצעיר של העורר, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר.

5. בתסקיר המבחן צוין כי העורר השתחרר ממאסרו האחרון לפני כשנה לאחר שריצה שבעה חודשי מאסר בגין עבירת התפרצות, וכי כשמונה חודשים קודם לכן ריצה מאסר נוסף של שבעה חודשים בגין עבירות של התפרצות והיזק לרכוש. בנוסף, צוין בו כי העורר עלה מאתיופיה בגיל שבע ורואה בעצמו ה"כבשה השחורה" של משפחתו. במהלך כיתה ט' למד העורר בפנימייה, ובעת ששהה שם התנסה בחומרים פסיכו-אקטיביים ונהג לשתות אלכוהול עד כדי שכרות. בשל התמכרותו לאלכוהול הופנה העורר לקהילת "מלכישוע", ושם שהה כשלושה חודשים עד שהחליט לעזוב משום שהתקשה לגייס עצמו לתהליך הטיפולי. שירות המבחן התרשם כי ההליכים המשפטיים בעניינו של העורר אינם מהווים גורם מרתיע עבורו וכי הוא אינו מגלה מודעות לקשיים בהתנהלותו. שירות המבחן הוסיף וציין כי אף משפחתו של העורר אינה מהווה גורם סמכותי ומציב גבולות עבורו, ולכן קבע כי רמת הסיכון להישנות העבירות בעתיד היא גבוהה. בנוסף, צוין כי העורר זקוק לטיפול כוללני, אינטנסיבי וארוך טווח בקהילה טיפולית, וכי הוא הביע רצון להשתלב בתכנית כזאת באומרו שהוא חש עייפות מאורח החיים השולי ורוצה להיגמל מהחומרים הפסיכואקטיביים. לפיכך, שירות המבחן המליץ על הפנייתו לראיון קבלה בקהילת "בית אור אביבה".

6. ביום 3.1.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי העורר ייצא לראיון כמוצע על-ידי שירות המבחן, חרף המסוכנות הנשקפת ממנו, והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים לגבי שילובו של העורר בקהילה לאחר הריאיון.

7. ביום 17.1.2017 שירות המבחן ציין כי העורר עבר בהצלחה את ראיון הקבלה לקהילה וכי הוא נמצא ברשימת ההמתנה לשילוב בה.

8. ביום 25.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן לשלוח את העורר לקהילה הטיפולית. בית המשפט המחוזי קבע שקהילת "בית אור אביבה" אינה מהווה חלופה סגורה, ועל כן אינה נותנת מענה מספק למסוכנות הנשקפת מהעורר. בנסיבות אלה ולנוכח המסוכנות הגבוהה שנשקפת מהעורר, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, בציינו שהוא עושה כן אף מבלי להידרש למחלוקת העקרונית הנוגעת להשתלבות בהליך גמילה כבר בשלב המעצר.