בש"ע 7258-08-14 אבו אל היג'א נ' רשות המסים

בתיק זה, שנפתח כבקשה לשחרור חשוד בערובה, הגיש בעל הרכב בו נמצא החשוד בביצוע העבירה, ואשר נתפס על-ידי המשיבה, בקשה להחזרת הרכב התפוס.

הבקשה

1.הליך זה (בש"ע 7258-08-14) נפתח ביום 8.8.2014, ובו המשיבה הגישה בקשה לשחרורו בערובה של המבקש מס' 1 (להלן: מוחמד), לאחר שהוא נעצר ביום 6.8.2014 בחשד לביצוע עבירות על-פי סעיפים 211 ו-195 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס]. בבקשה נטען כי במסגרת פעילות אכיפה בתחומי נמל חיפה, נתפס ביום 6.8.2014 מוחמד בשער נמל קישון, ביחד עם סלאח עמאר, ברכב מסוג סקודה אוקטביה, שמספרו 78-201-16 (להלן: הרכב), ובו סיגריות מוברחות, שלא שולמו עבורן מסים כחוק. בבקשה צוין כי בית המשפט הורה על מעצרו עד ליום 8.8.2014, ופורטו תנאי השחרור המבוקשים. בהחלטתי מאותו יום (במסגרת תורנות פלילית במהלך פגרת הקיץ) הוריתי על שחרורו של מוחמד בתנאים של הפקדת מזומן, ערבות עצמית וערבות צד שלישי.

2.לאחר סגירת הליך זה (בש"ע 7258-08-14), הגישו המבקשים ביום 17.8.2014 "בקשה לאחר סגירה" שכותרתה: "בקשה להחזרת תפוסים", בה התבקש בית המשפט להורות למשיבה להחזיר למוחמד את הכספים שנתפסו על גופו ביום 6.8.2014 (כמפורט ב"אישור בדבר תפיסה" מס' 684854 בו נרשם כי הוצא לפי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת מעצר וחיפוש), ובקשה להחזיר למבקש מס' 2 (להלן: הימן) את הרכב שנתפס (כמפורט ב"אישור בדבר תפיסת כלי רכב" מס' 430003 (להלן: האב"ת הראשון), בו לא סומנה החלופה החוקית המתאימה להוצאתו (ממבחר האפשרויות של סעיפי החקיקה שפורטו באישור, והן: סעיף 188 לפקודת המכס; סעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל"ט-1979; סעיף 16 לחוק מס קניה (סחורות ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה); סעיף 32(א) לפקודת מעצר וחיפוש; סעיף 27(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000; וסעיף 35 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981).

באשר לבקשה להחזיר להימן את הרכב, צוין כי הרכב שייך להימן וכי הוא נתפס ביום 7.8.2014 במהלך פעילות משטרתית נוספת לפעילות מיום 6.8.2014, בה נתפסו הכספים על גופו של מוחמד. נטען כי הימן נזקק לרכב לצורכי המשך עבודתו ופרנסתו, וכי לא הוגש נגדו כתב אישום.

3.בתשובת המשיבה לבקשה להחזרת הרכב להימן נטען כי תפיסתו נעשתה מכוח סעיף 188 לפקודת המכס. אי סימון החלופה החוקית המתאימה על גבי האב"ת הראשון הוסבר כפרי טעות, וצוין כי ביום 31.8.20014 נמסר להימן "אישור בדבר תפיסת כלי רכב" מס' (להלן: האב"ת השני) 430054, בו סומן כי התפיסה נעשתה מכוח הסעיף האמור.

בתשובה נטען כי על המבקש היה לנקוט בהליכים הקבועים בפקודת המכס בכל הנוגע להחזרת טובין שלו שנתפסו על-פיה, ולהגיש תובענה להחזרת התפוס בדרך שקבועה בסעיף 192 לפקודה.

4.בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 22.9.2014, חזר בו בא-כוח המבקשים מהבקשה להחזיר למוחמד את הכספים שנתפסו. באשר לבקשה להחזרת הרכב להימן, הוא התייחס לתשובת המשיבה ועמד על המשמעות שיש, לדעתו, לייחס להתנהלותה. דרך הילוכו של הטיעון הינה כדלקמן: תפיסת הרכב נעשתה לפי האב"ת הראשון ולא לפי האב"ת השני; מאחר ובאב"ת הראשון לא סומן חיקוק ספציפי מתוך ששת החיקוקים המקנים סמכות תפיסה, יש לראות את המשיבה כמי שבחרה להסתמך על ששת החיקוקים כולם כמקורות לסמכות התפיסה; אין מדובר בטעות כי אם בבחירה מודעת של המשיבה "לנסות מזלה" לפי כל המקורות החוקיים המקנים לה סמכות תפיסה; לפיכך, רשאי בעל הטובין, הימן, המבקש להשיב לידיו את הרכב, לפסוע במסלולי ההגנה האפשריים על-פי כל אחד מהחיקוקים הרשומים באב"ת הראשון; פועל יוצא מכך הוא זכותו של הימן לבחינת בקשתו לשחרור התפוס על-פי הוראות סעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש, שהינו אחד ממקורות סמכות התפיסה.

עוד נטען כי מסירת האב"ת השני לידי הימן, לאחר שהוגשה לבית המשפט הבקשה הנוכחית להחזרת התפוס, הינה ניסיון למקצה שיפורים, שנועד בצורה מלאכותית לשנות את הבסיס החוקי לתפיסת הרכב, ולטעון כי מקור התפיסה היה אך ורק סעיף 188 לפקודת המכס.