בש"ע 36627-11-14 מדינת ישראל נ' סולטן

לפניי בקשה לפיצוי בשל מעצר לפי סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק).

1. בנימוקי הבקשה, מעצרו של המבקש למשך 12 שעות, מעצר שפגע באופן חמור בזכויות המבקש לכבוד וחירות. נטען כי משהחליט קצין המשטרה לשחרר את החשוד בתנאים הרי שהייתה חובה עליו להציגם בפני המבקש בתום החקירה ולא להורות על מעצרו שנמשך למעלה מ- 12 שעות, כשבסופו של הליך באה המשיבה בבקשה מבית המשפט לשחרור בתנאים מגבילים שלמעשה מצויים בסמכותו של קצין המשטרה.

    

2. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המדובר בחקירה שנפתחה נגד המבקש רק ביום 17.11.2014 וטרם ניתנה החלטה באשר להמשך הטיפול בתיק, לרבות הגשת כתב אישום או גניזת התיק, וכל שיש בבקשה הוא לכבול ידי היחידה החוקרת מלנהל חקירה עניינית ומקצועית. לטענתה פיצוי כספי לאדם בהליך פלילי, שלא דרך הגשת תביעה אזרחית, אפשרית בסיום הליך החקירה במידה ולא הוגש כתב אישום, או לאחר זיכוי או ביטול כתב האישום. מנגד הפנה ב"כ המבקש לסעיף 38 (א) לחוק, וטען כי התנאי הראשון שנקבע הוא שהחשוד שוחרר מהמעצר ללא שהוגש נגדו כתב אישום ומכאן שלא נדרש להמתין להחלטה בדבר סגירת התיק ואי הגשת כתב אישום כדי להגיש בקשה לפיצוי. עוד הפנה לתקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982, וטען כי בהתאם לכך יש להגיש את הבקשה לפיצוי בתום הדיון בעניין המעצר, ואין בשאלה האם יוגש כתב אישום אם לאו כדי להשליך על השאלה האם אדם זכאי לפיצוי בשל מעצר השווא.

    

3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, מצאתי לדחות את הבקשה. במקרה לפניי, המבקש נעצר ביום 17.11.2014 בשעה 20:16 בשל חשד להפרת הוראה חוקית בכך שהפר צו סגירה של עסק בבעלותו, ומשעלה החשד כי הוא ממשך להפעילו בניגוד לצו הסגירה. ביום 18.11.2014 ובמסגרת 24 השעות הובא המבקש לבית המשפט ושוחרר בתנאים מגבילים, החלטה שניתנה על יסוד הסכמות הצדדים ובהיעדר עילה להמשך מעצרו של החשוד מאחורי סורג ובריח. עם זאת אין בהסכמות הצדדים לשחרור החשוד והחלטה כדי קביעה כי לא היה מקום לעצרו מלכתחילה.

    

   מעבר לאמור, סעיף 38 (א) לחוק מסדיר את זכויותיו של חשוד לפיצוי בשל מעצר, אליו מפנה ב"כ המבקש קובע בזו הלשון :

   "(א)נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט".

    

   בענייננו, הודיעה המשיבה כי החקירה עודנה מתבררת וטרם הוחלט האם להגיש כתב אישום, או לסגור את התיק, אין מקום לקבוע כי כתב אישום לא הוגש בעניינו של המבקש, ומכאן שהבקשה בכל מקרה הקדימה את עצמה.

    

   הגם כי נכונה אני להסכים עם הסנגור כי ניתן היה לשחרר את המבקש בהתאם לסמכויות של קצין משטרה, כבר בתחנת המשטרה, הרי שלצד הסכמה זו, איני סבורה כי לא היה בסיס למעצרו של המבקש. המסגרת המשפטית בה הוגשה הבקשה, לא נועדה לבחון את שיקול דעתו של קצין המשטרה בהחלטה להביאו לפניי שופט לצורך שחרורו בתנאים במקום לשחררו עוד בתחנת המשטרה ועל פי תנאים שייקבעו על ידו.