בשתאוי נ' אורעם פרוייקטים הנדסיים בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

1.התובע, יליד 1975, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 11.1.05, בעת שעבד כמסגר מטעם נתבעת מס' 1 (להלן: "המעביד"), בעבודות במסגרת פרוייקט בניית תחנת רכבת בתל-אביב.

2.המעביד היה קבלן משנה של צד רביעי מס' 1 (להלן: "הקבלן הראשי") אשר התקשר בהסכם לבניית התחנה עם הצד השלישי (להלן: "הרכבת").

3.התאונה אירעה בעת שהתובע ירד מסולם, החליק על השלב השלישי של הסולם, נפל לארץ ונחבל בישבנו ובידו השמאלית אשר נשברה בשורש כף היד.

4.בכתב התביעה ובסיכומי טענותיו טוען התובע כי נפילתו אירעה בשל אי תקינות הסולם שסופק ע"י המעביד שכן, לטענתו, שלבי הסולם היו רעועים וכתוצאה מכך, החליק ונפל.

5.בטופס ב-250, שצורף לתביעה ואשר עליו חתום המעביד נרשם "נפל ממדרגה שלישית בסולם בעת ירידה מהסולם".

6.כתוצאה מהתאונה גובסה ידו השמאלית של התובע למשך 3 חודשים, נקבעה לו תקופת אי כושר של 3 חודשים וכן ניתן לו טפול פיזיוטרפי למשך תקופה קצרה.

7.התובע לא טוען לקיומה של נכות צמיתה.

8.המוסד לביטוח לאומי שילם לתובע דמי פגיעה בסך של 13,933 ₪ (סכום נומינלי) בגין תקופת אי הכושר שנקבעה לתובע.

9.הנתבעות טוענות כי יש לדחות את תביעת התובע שכן, נסיבות התאונה אינן מטילות כל אחריות על המעביד. מקום בו מדובר בנפילה בעת ירידה מסולם, אשר לא הוכח כי היה פגום או רעוע כטענת התובע, אשר הועלתה לראשונה בכתב תביעתו וזכתה לפירוט נוסף בסיכומים מטעמו. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי לא כל נפילה של עובד במהלך עבודתו מקימה חבות מצד המעביד שכן, נפילה מסולם, בנסיבות המתוארות, הינה בגדר סיכון רגיל וטבעי לסוג העבודה שביצע התובע ומכאן, שאינה מקימה אחריות.

לחילופין טוענות הנתבעות, כי גם באם ביהמ"ש יטיל אחריות על הנתבעות, יש מקום לייחס לתובע, אשר ככל הנראה החליק בשל חוסר תשומת לב מצדו, רשלנות תורמת גבוהה עד כדי 75%.

10.הצד השלישי טוען, כי יש לדחות את ההודעה כנגדו שכן, משאין מחלוקת כי הסולם סופק ע"י המעביד, אין מקום להטיל כל אחריות על הרכבת, שהינה מזמינת העבודות בגין אי תקינות הסולם. בהתאם להסכם שנערך בין הרכבת לקבלן הראשי, מוטלת מלוא האחריות לכל נזק שייגרם למי מעובדי הקבלן הראשי ו/או קבלנים מטעמו, על הקבלן הראשי. הרכבת מוסיפה וטוענת, כי בנסיבות העניין וככל שייקבע כי הנפילה נגרמה כתוצאה מאספקת סולם פגום ו/או הנהגת שיטות עבודה לקויות, האחריות לכך מוטלת במלואה על המעביד ו/או על הקבלן הראשי.

11.הנתבעות העלו כנגד הצד השלישי טענה בדבר קיום כפל ביטוח על חבותן של הנתבעות שכן, לטענתן, בפוליסה שהוצאה על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ לרכבת נכלל כיסוי ביטוחי גם לחבות הנתבעות או הקבלן הראשי כלפי התובע.

על אף טענות הנתבעות בעניין העדר אחריות, אני סבורה כי אין מקום לפטור את המעביד לחלוטין מחבות כלפי התובע, שכן בית המשפט העליון כבר קבע לא פעם כי הסיכון בטיפוס על סולם, אף באם הוא נעשה במסגרת העבודה, אינו בגדר סיכון רגיל (ראה: ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (18.2.07)) אם כי יש בסיס לטענה בדבר ייחוס אשם תורם משמעותי בנסיבות כפי שתוארו לעיל. די בכך שאפנה לדברי ביהמ"ש העליון בע.א. 3843/90 אוחיון אלברט נ' מדינת ישראל ואח' (1993) על פיהם בעת ביצוע עבודה על סולם, חלה חובת זהירות גם על העובד שכן, גם העובד מודע לסיכון שבטיפוס על סולם ולפיכך, יש מקום לייחס לו רשלנות תורמת משמעותית (שם יוחסה רשלנות תורמת בשיעור 25%), במיוחד מקום בו לא נקבע כממצא כי התאונה הינה תוצאה של פגם בסולם או של התמוטטות הסולם או שבירתו.

באשר לרכבת, אני דוחה את ההודעה כנגדה שכן, בנסיבות העניין ומשמדובר בנפילה מסולם שסופק

ע"י המעביד, אינני מוצאת לנכון להטיל חבות על מזמין העבודה וממילא, יש בהוראות ההסכם

שבינה לבין הקבלן הראשי כדי לפטור אותה מחבות כזו. יתירה מכך, גם באם היתה מוטלת על

הרכבת חבות כלפי התובע מכוח הדין, יש בסיס לטענת הרכבת כי סעיף 23 להסכם בינה לבין הקבלן

הראשי, יוצרת חובת שיפוי של הקבלן הראשי כלפי הרכבת גם מקום בו החבות הוטלה בשל אחריות ישירה של הרכבת (דבר שאינו מתקיים כאן).