בשרן נ' אמסלם

פסק דין

1.ביום 4.8.11 אירעה תאונה דרכים בין רכב שבו נהגה התובעת לבין רכב שבו נהג הנתבע. התובעת טוענת שהאשם לגרם התאונה רובץ לפתחו של הנתבע בעוד שהנתבע טוען שהאשם לגרם התאונה רובץ לפתחה של התובעת. התובעת טוענת שרכבה ניזוק עקב התאונה ומכאן התביעה.

2.התובעת טוענת שעמדה עם רכבה בתוך צומת בהמתנה לחילופי אור הרמזור מאדום לירוק. בצומת ישנם שלושה נתיבים לאותו כיוון, כאשר השמאלי ביותר מיועד לנסיעה שמאלה והשניים האחרים לנסיעה ישר. לטענתה רכבה עמד בנתיב האמצעי שמיועד לנסיעה ישר ורכב הנתבע עמד לידה בנתיב הימני. עם חילופי אור הרמזור, הנתבע סטה עם רכבו במפתיע אל תוך נתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

3.הנתבע מאשר שעמד בצומת האמורה, אך טוען שרכב התובעת עמד בנתיב השמאלי ביותר שמיועד לנסיעה שמאלה ורכבו עמד בנתיב האמצעי. לטענת הנתבע בעודו עומד בצומת ביקש מהתובעת לאפשר לו להיכנס אל תוך נתיב נסיעתה והיא הסכימה. הנתבע הסתמך על ההסכמה שניתנה וניסה לעבור לנתיב השמאלי. עם חילופי הרמזור לאור ירוק, חרף מתן הסכמתה לכניסתו לנתיב נסיעתה, התובעת המשיכה בנסיעה מבלי לתת לו להיכנס. התובעת מכחישה את גרסתו של הנתבע לגרם התאונה וחוזרת על גרסתה כפי שהובאה לעיל.

4.הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של הנתבע, וזאת בין אם נלך לפי גרסתה של התובעת לאופן קרות התאונה ובין אם נלך לפי גרסתו של הנתבע לאופן קרות התאונה.

5.סעיף 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: התקנות) קובע כדלקמן :

"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

בנוסף, סעיף 47(ז) לתקנות קובע כי:

"נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחרי הוראות חלק זה"

(ההדגשה לא במקור)

6.יוצא מכך, שקיים איסור כללי לסטייה מנתיב נסיעה כאשר הסטייה עלולה לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, קיים איסור ספציפי לעקוף רכב שעצר לפני צומת או לעבור על פניו. אם נלך לפי גרסתה של התובעת לאופן קרות התאונה, ברי שהנתבע אחראי לגרם התאונה. כך גם, אם נלך לפי גרסתו של הנתבע לאופן קרות התאונה גם אז הנתבע יימצא אשם בגרם התאונה, וזאת בשל האיסור הספציפי לעבור על פני רכב שעומד בצומת או לעקוף אותו. טענתו של הנתבע כי ביקש רשות מהתובעת, בהיותה עומדת בצומת, להיכנס לנתיב נסיעתה, אין בה כדי להועיל לו, וזאת מאחר ואיננו רשאי מלכתחילה לעבור מנתיב לנתיב בתוך הצומת, וזאת בין אם קיבל ובין אם לא קיבל את רשותה של התובעת לכך. פשיטא, שהתובעת גם לא מוסמכת לתת לנתבע הרשאה להפר את הוראות תקנה 47(ז) לתקנות.

7.לעניין הנזק, התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי ובה פירוט הנזקים שנגרמו לרכבה. הנתבע לא הביא חוות דעת נגדית לסתור את האמור בחוות הדעת ובכל מקרה לא ביקש לחקור את השמאי בחקירה נגדית. על כן, יש לקבל את הערכת השמאי לגבי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת כלשונה, קרי, 3,791 ₪. לכתב התביעה צורפה גם חשבונית בסכום האמור. כמו כן, צורפה חשבונית לגבי שכר טרחת השמאי בסך של 600 ₪.

8.התובעת טוענת שהרכב שלה היה במוסך למשך שלושה ימים. לא הוכח שהרכב אכן היה במוסך למשך שלושה ימים ולא הוגשה כל ראיה מהו גובה הנזק הריאלי שנגרם לתובעת בשל כל אחד מהימים שהיתה בהם ללא רכב. על כן, הרכיב של השבתת הרכב בתביעה דינו להידחות. כך גם, הרכיב בתביעה שעניינו עוגמת נפש והפסד שעות גם הוא נטען בעלמא ולכן דינו להידחות. לגבי האגרה התובעת כמובן זכאית לקבל החזר האגרה, דבר שייכלל באופן גלובאלי בהוצאות המשפט שייפסקו לטובתה.

9.אשר על כן, הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים :

3,791 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.8.2011 (מועד עריכת חוות דעת שמאי) ועד היום;

600 ₪ עבור שכר טרחת שמאי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.8.2011 (מועד עריכת חוות דעת שמאי) ועד היום;

600 ₪ בגין הוצאות משפט (ואשר הינו מצטבר לסך של 750 ₪ שכבר שולם לה עקב ביטול פסק הדין שניתן לטובתה בשל אי התייצבות הנתבע לדיון קודם שהתקיים בתיק).

כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.