בשן נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק - דין

בקשה לאישור הסדר פשרה, במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק").

המשיב בבקשה בנק הפועלים בע"מ, הוא תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק")

רקע עובדתי

המבקשים הגישו תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, בה נטען, כי הבנק פעל בניגוד לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות) התשס"ח – 2008, בכל הנוגע לגביית עמלה בגין הפקת דו"ח חודשי.

נטען, כי הבנק גבה סכום אחיד (25 ₪) בגין דו"ח המתעד תנועות בחשבון הלקוח בחודש נתון, ללא קשר למספר העמודים שהופקו, בעוד שהיה עליו לגבות סכום נקוב לבקשה, בתוספת סכום כספי נוסף בגין כל עמוד מעמודי הדוחו"ת החודשיים שהופקו.

טרם הגשת הבקשה, הופנתה שימת לבו של הבנק לטענה בדבר גביית יתר ע"י בנק ישראל. הבנק סבר, כי לא פעל בניגוד לכללי הבנקאות ופירש נכונה את הוראות התעריף המצורף לכללי הבנקאות (נספח 1 לבקשה). במענה לפניית בנק ישראל השיב הבנק, כי סבר בתום לב, כי הוא זכאי לדרוש עמלה בגין הפקת כל דו"ח סטנדרטי (כלשון פריט 4 בתעריף).

משהוברר כי עמדת הבנק אינה עולה בקנה אחד עם עמדת בנק ישראל, ולאחר שהופנתה תשומת לבו של הבנק, כי הפרשנות שניתנה על ידו לתעריף שונה מהפרשנות שניתנה לו על ידי בנקים אחרים, החליט הבנק להתאים את העמלה שתיגבה בגין הפרת דו"ח תנועות חודשיות, לזו שהוצעה על ידי בנק ישראל (פריט 3 ולא פריט 4 בתעריף).

החל מיום 15.11.09, על סמך אישור שהתקבל מבנק ישראל, גובה הבנק סכום של 37 ₪ בגין הפקת דו"ח תנועות; וסכום נוסף של 40 אג' לכל עמוד מעמודי הדו"ח, בהתאם לפריט 3 בתעריף.

הצדדים מציינים, כי בנסיבות אלה וכן משיקולים תדמיתיים וצרכניים, בין היתר, הרצון שלא להצטייר כמי שגובה עמלה גבוהה ביחס לבנקים אחרים, ותוך שיקלול הסיכויים והסיכונים הטמונים בניהול הליך משפטי - החליט הבנק להגיע להסדר פשרה עם המבקשים.

הבקשה לאישור הסדר פשרה

בבקשה המוסכמת לאישור הסדר פשרה צוין, כי במהלך תקופה קצרה יחסית, שבה גבה הבנק עמלה עפ"י פריט 4, הוגשו 58,109 בקשות להפקת דוחו"ת, שמקורן ב- 48,616 חשבונות בבנק.

40% מכלל הבקשות חויבו בעמלה של 25 ₪ או למטה מכך, 10% מהבקשות לא חויבו בעמלה כלל, ולגבי 6% מהבקשות לא נמצא מידע לגבי סכום החיוב.

ההליך מתייחס, איפוא, ל- 43% מכלל הבקשות (24,769 בקשות), בהן העמלה שולמה על פי פריט 4, והיא גבוהה מסכום העמלה שהיתה נגבית, לו היה נעשה שימוש בפריט 3 (להלן: "חברי הקבוצה"). הסכום העודף שנגבה הינו 2,772,243 ₪, כאשר גביית היתר בגין השימוש בעמלה לפי פריט 4 ולא לפי פריט 3, מסתכמת ב- 2,338,902 ₪.

בבקשה לאישור הסדר הפשרה נטען, כי ההתאמות שיידרשו לצורך ביצוע החזר בפועל לחשבון נתון, בהנחה שהחשבון עודנו קיים, גבוהות יותר מהסכומים של גביית היתר ברוב החשבונות. לפיכך עותרים הצדדים במשותף לאישור מתווה הפשרה שהוצג על ידם.

במתווה הפשרה נאמר, כי הבנק יפרסם על חשבונו מודעות בשני עיתונים יומיים, בהן ייאמר כי לקוחות שמהם נגבתה עמלה גבוהה מידי, בגין השימוש שנעשה בפריט מס' 4, יהיו זכאים לפנות ולקבל החזר מלא של גביית היתר.

פרק הזמן שבו ניתן יהיה לפנות ולבקש החזר יוגבל לשלושה חודשים.

בהתאם לאפשרות המוקנית לצדדים על פי סעיף 18(ז)(2) סיפא, הגישו ב"כ הצדדים המלצה מוסכמת לעניין תשלום גמול בסך 50,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים (התובעים), ושכר טרחה בסך של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ.

צוין, כי יש לזקוף לזכות התובעים ובא-כוחם את התרומה להפסקת הפרקטיקה הקודמת שנהגה בבנק ולהסדר שגובש, המאפשר לכל מי שמעוניין בכך לקבל החזר כספי.

הדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה