בשן ואח' נ' אגרון ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב נשיכת כלב. מדובר בכלבה מסוג רועה גרמני שהייתה בבעלות הנתבע. התובע היה שליח שעבד אצל הצד השלישי. הוא נשלח להעביר משלוח של פיצה לביתו של הנתבע. בית הנתבע הוא בית פרטי. הגישה אליו נעשית באמצעות שער. התובע עבר בשער וירד במדרגות המוליכות לבית הנתבע. בדרך הותקף על ידי הכלבה וננשך כפי שיתואר בהמשך.

התובע טוען כי נשלח על ידי הצד השלישי שהיה מעבידו לספק משלוח של פיצה לבית הנתבע לאחר שבוצעה הזמנה טלפונית מבית הנתבע. על כך אין חולק.

התובע טוען כי לא הוזהר על ידי גורם כלשהו כי בחצר בית הנתבע נמצאת כלבה וכי אין להיכנס לחצר הבית אלא יש לצלצל באינטרקום הנמצא בשער הכניסה לחצר הבית, כל על פי גרסת הנתבע. הנתבע טען כי במחשב של הצד השלישי הייתה קיימת הערה לעניין זה וכי שליחי הפיצה היו ערים לכך. כך גם נטען על ידי הצד השלישי.

התובע טוען כי כאשר הגיע לבית הנתבע שער הכניסה היה פתוח. לדבריו איש לא הזהיר אותו כי יש כלב בחצר או כי עליו לצלצל תחילה באינטרקום.

הנתבע צילם את שער הכניסה והתמונה הוגשה כראיה. הצילום נעשה כדי להמחיש את העובדה כי בשער מנגנון קפיץ ואינטרקום.

מהראיות עלה כי קיים קודן בשר. כאשר הקודן מופעל, לא ניתן להיכנס לשער. ניתן לנטרל את הקודן אם מבקשים לעבור בשער ללא צורך בהפעלת הקודן למשל לצורך הכנסת חפצים. במצב זה השער נפתח בחיפה. כך העיד הנתבע עצמו.

אין חולק, כך עולה מהראיות כי התובע נכנס לחצר דרך השער מבלי שצלצל באינטרקום. משמעות הדברים היא כי השער היה פתוח, כפי שהנתבע עצמו עשה בתמונות שצילם או שהקודן היה מנוטרל והתובע פתח את השער בדחיפה. לא ראיתי הסבר עובדתי אחר לכניסת התובע לחצר הנתבע. דבר זה משמיט את הקרקע תחת טענת הנתבע כי התובע נכנס לחצר בדרך בלתי תקינה. בודאי שאין לראות בהתנהגות התובע השגת גבול שהרי הוא היה מוזמן לבית הנתבע כדי למסור את המשלוח.

הצד השלישי טען כי במחשב הייתה הערה בדבר קיומו של כלב בחצר וכי יש חובה על השליח לצלצל באינטרקום. יחד עם זאת, מטעם הצד השלישי הוצג תדפיס מסך המחשב בו אכן עודכנו הפרטים האמורים. התאריך המופיע על המסך הוא מיום 24/8/09, מעוד שהוא לאחר הגשת התביעה ולמעלה משנה לאחר האירוע. יתר על כן, בחשבונית המשלוח שנמסרה לתובע לא צוין כי קיים כלב בחצר. משמעות הדברים היא כי בעת המשלוח לא היה קיים עדכון במחשב הצד השלישי בדבר קיומו של כלב אחרת אזהרה זו הייתה מופיעה על החשבונית שנמסרה לתובע והוא היה ער לכך.

אינני סבור אפוא כי מדובר בחדירה של התובע לחצר ביתו של הנתבע ללא היתר. נהפוך הוא, משלא הוזהר התובע, ובהיותו מוזמן לבית הנתבע, ומאחר והשער לא היה נעול מסיבה כלשהי, כניסתו הייתה כדין וסבירה לחלוטין.

נראה כי נפל כשל אצל הנתבע בכך שהשער עם הקודן לא מנע את הכניסה לחצר הבית.

אין מחלוקת כי הנשיכה ארעה בשטח פרטי. אולם, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד שעה שמדובר בננשך שהוזמן על ידי בעל הכלב אל תוך השטח הפרטי.

לא ברור לי מדוע לא ננקטה על ידי הנתבע פעולה פשוטה – תליית שלט על אזהרה על השער המפרט את העובדה כי כלב נמצא בחצר, אין לעבור את השער ללא צלצול באינטרקום.

לכך יש להוסיף את העובדה כי האירוע היה בשעות החשיכה. התובע העיד כי לא הבחין כלל במנגנון הנעילה שבשער. לטעמי, התובע פעל באופן סביר לחלוטין. הוא הוזמן לבית הנתבע לספק משלוח של פיצה. משראה כי השער פתוח או נפתח בדחיפה עשה את דרכו לעבר בית הנתבע ואז ננשך. אין כל פגם בהתנהגותו או חוסר סבירות כלשהו.

כידוע סעיף 41א' לפקנ"ז מטיל על בעל הכלב אחריות מוחלטת לפצות את מי שננשך של ידי הכלב. נאמר שם מפורשות כי אין חשיבות כלל לשאלה אם הייתה התרשלות כלשהי מטעם בעל הכלב. החריגים לכך הם אם הייתה התגרות בכלב מצד הניזוק, תקיפה של הניזוק את הבעלים או משפחתו, השגת גבות של הניזוק במקרקעין. חריגים אלה לא התקיימו במקרה שלפנינו. למעלה מהצורך – הסגת גבול מוגדרת בסעיף 29 לפקנ"ז. נקבע שם כי הסגת גבול היא כניסה שלא כדין למקרקעין. כאמור לעיל, על פי העובדות שנקבעו התובע נכנס כדין לחצר הנתבע.

באשר לחלקו של הצד השלישי – אין חולק כי יש לקבל את גרסת הנתבע שהתריע בפני הצד השלישי על קיומו של כלב בחצר, שהרי גם הצד השלישי הודה בגרסה זו. אין גם חולק כי בחשבונית שנמסרה לתובע לא נזכרו האזהרות המתאימות ומכאן שהצד השלישי התרשל כלפי התובע וגם כלפי הנתבע שמסר אזהרה מתאימה לצד השלישי מבעוד מועד.

לאור האמור, דעתי היא כי על הנתבע רובצת אחריות לפצות את התובע עבור מלוא נזקיו ואילו במסגרת היחסים שבין הנתבע על הצד השלישי, חלה חובה על הצד השלישי לשפות את הנתבע בשיעור של 50% מסכום הפיצויים שיקבע.

התובע לא הגיש חוות דעת רפואית אלא תעודות ומסמכים רפואיים בלבד. התובע אינו טוען לנכות צמיתה או נכות כלשהי. לטעמי, ניתן במצב זה להסתפק במסמכים הרפואיים בלבד שנועדו להוכיח את נשיכת הכלב. הפיצוי המגיע במצב דברים זה הוא בגין נזק שאינו נזק ממון במידה מתונה ביותר הן לאור האמור במסמכים הרפואיים עצמם והעובדה שהתובע פנה לטיפול רק למחרת היום.

עולה כי היה מדובר בפציעות שטחיות ביותר, לרבות שריטות. לא נותרו אצל התובע צלקות. לא הוכח אובדן השתכרות ולא הוכחו הוצאות בעין. לאור כל האמור אני קובע כי סכום הפיצוי יעמוד על סך כולל של 6,000 ₪.

כתוצאה מהאמור לעיל התביעה שכנגד – נדחית.