בשלוה - יעוץ, השקעות ויזום בע"מ נ' ליואי רו"ח ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת רשם.

1. עניינו של הערעור בהחלטה שלא לבטל עיקולים שהוטלו על חשבונות המערערת. ההחלטה ניתנה בגדרי הליך בו הוגשה תביעה על ידי המשיבים נגד המערערת, וכנגד המשיבים הפורמליים.

2. (א) דין הערעור להידחות. אין בסיס להתערב בקביעת כב' הרשם כי קיימת בעניינה של המערערת עילת תביעה ראויה לבירור, הנלמדת מעצם האחיזה בהמחאות שנמשכו על ידי המערערת. אין חולק, כי אכן נמשכו 10 המחאות על ידי המערערת, כי רובן לא נפרעו, כי 4 מהן חוללו (וצורפו לכתב התביעה), וכי המשיבים אוחזים בהם.

(ב) ודוק. כב' הרשם לא קבע כי מדובר בתביעה שטרית נגד המערערת, אלא כי עילת התביעה נלמדת מקיומם של השטרות האמורים (וראו בהקשר זה גם סעיף 29(א) לפקודת השטרות). ואמנם, בכתב התביעה אין טענה לעילה שטרית. זו אף זו, לתביעה צורפו 4 שיקים בלבד שניתנו על ידי המערערת וחוללו, מתוך 10 בסך הכל שניתנו על ידי המערערת, על סך 26,000 ₪ כל אחד. סכום התביעה (292,966 ₪) חורג בבירור מסכום השיקים שצורפו לה. גם מכך עולה, כי לא מדובר בתביעה שטרית.

3. בכך אין כדי לגרוע מנכונות קביעתו של כב' הרשם. מתן השיקים כאמור, אכן תומך באופן ממשי בטענת המשיבים, כי המערערת נטלה על עצמה לשלם את חובות המשיבים הפורמליים למשיבים כב' הרשם קבע כי קיימת עילה כאמור גם ביחס למשיבים הפורמליים, חברה ומנהלה, אשר המשיבים סיפקו להם שירותים, על פי הטענה. לקביעה זו של כב' הרשם יש בסיס איתן בחומר שבפניי. אין בכך שהמשיבים טוענים כי המערערת נטלה בדיעבד, ולא מבעוד מועד, על עצמה חבות לשלם את חובם של המשיבים הפורמליים, כדי לגרוע מקיומה של עילת תביעה ראויה לדיון בעניינה. . טענה זו צויינה במפורש בכתב התביעה ביחס למערערת (בסעיף 9). העובדה שעיקרי התשתית שפורטו בהמשך כתב התביעה לעניין זה (פיסקה 27 ואילך) מתמקדת בפעולות שעשה מר בוימגארטען, אינה גורעת ממסקנה זו. זאת, בשים לב לכך שמדובר בחברה פרטית, בבעלות מלאה של מר בוימגארטען, ואשר בכל מקרה פעולותיה מבוצעות על ידי האורגן מטעמה. לא למותר להדגיש, כי אין חולק שלשם פרעון החוב ניתנו למשיבים שיקים של המערערת, והועברו להם כספים מחשבונה של המערערת. באופן התואם ומשלים זאת, בתצהיר התומך בבקשת העיקול (סעיפים 25 – 27), יש פירוט של עובדות המלמדות על נטילת חבות של מר בוימגארטען כלפי המשיבים. בנסיבות אלה, עולה בנסיבות העניין כי יש בסיס לקביעת כב' הרשם כי קיימת עילה ראויה לבירור גם ביחס למערערת.

כב' הרשם קבע כי קיימת עילה כאמור גם ביחס למשיבים הפורמליים, חברה ומנהלה, אשר המשיבים סיפקו להם שירותים, על פי הטענה. לקביעה זו של כב' הרשם יש בסיס איתן בחומר שבפניי. אין בכך שהמשיבים טוענים כי המערערת נטלה בדיעבד, ולא מבעוד מועד, על עצמה חבות לשלם את חובם של המשיבים הפורמליים, כדי לגרוע מקיומה של עילת תביעה ראויה לדיון בעניינה.

4. לא נעלם מעיני, כי עולה מן החומר שמר בוימגארטען ביקש בשלב מסויים כי השיקים לא ייפרעו וכי המשיבים הסכימו לכך. ברם, מן החומר עולה כי בהקשר זה למשיבים טענה רצינית, כי המדובר בדחייה גרידא של הפירעון, על מנת לאפשר למר בוימגארטען לנסות ולגייס כספים, ולא בויתור על זכותם של המשיבים, המשתקפת בשיקים שקיבלו. בהקשר זה יש להדגיש, כי אין בחומר ראייה או טענה של ממש כי הוסכם כי המשיבים ישיבו את השיקים למערערת או למר בוימגארטען, או כי אלה היו זכאים להשבת השיקים כאמור.

5. אשר ליסוד ההכבדה ולמאזן הנוחות, יש ממש בקביעת הרשם כי יסוד זה הוכח, נוכח העובדה ששיקים שמשכה המערערת סורבו בהעדר כיסוי מספיק. לעניין זה טוענת המערערת, כי קביעה זו מבוססת על 4 שיקים שבוטלו, והוגשו לפירעון באותו יום ללא התראה, על סכום של 100,000 ₪. לטענתה, לא היה עליה לצפות לכך, ולדאוג לכיסוי לסכום כה משמעותי מבעוד מועד. עוד טוענת המערערת כי נושא זה לא הועלה ולא היו חקירות לגביו. המערערת מוסיפה וטוענת, כי יש ברשותה נכסים רבים.

6. מעיון בחומר שבפניי עולה, לכאורה, כי המערערת מסרה עשר המחאות על סך כולל של 260,000 ₪. כל המחאה על סך של 26,000 ₪. רוב ההמחאות לא נפרעו. כאשר הוצגו 4 המחאות לפירעון במועד אחד, אפילו אחת מהן לא נפרעה. היינו, גם כיסוי לחוב של 26,000 ₪ לא נמצא בחשבון המערערת. בתצהיר של מר בוימגארטען, בשם המערערת, שהוצג בפניי כב' הרשם, אין כל הסבר מניח את הדעת להעדר הכיסוי, ואף אין טענה כלשהי, קל וחומר טענה המגובה בתיעוד ובפרטים של ממש, בדבר נכסים כביכול של החברה. אדרבא, מעדות בוימגארטען בפניי כב' הרשם עולה, כי לחברה המערערת אין עוד כספים. לעניין זה ציין (בעמודים 8 – 9 לעדותו), בהתייחסו להעברת 30,000 ₪ למשיבים, כי מדובר ב"כסף האחרון שנשאר בחברת בשלווה [המערערת – ע.ש.] דברים אחרונים אלה, הקושרים את ביצוע התשלומים למשיבים למצבה הכספי של המערערת, מספקים תמיכה נוספת, ככל שכזו דרושה, לקביעה כי קיימת עילת תביעה, ראויה לבירור, נגד המערערת. "). תמונה דומה עולה ממיילים של מר בוימגארטען, שצורפו כנספח ו' לתגובת המשיבים לכתב הערעור שבפניי. במצב זה, היה יסוד איתן לקביעת כב' הרשם בדבר התקיימות יסוד ההכבדה במקרה זה.

דברים אחרונים אלה, הקושרים את ביצוע התשלומים למשיבים למצבה הכספי של המערערת, מספקים תמיכה נוספת, ככל שכזו דרושה, לקביעה כי קיימת עילת תביעה, ראויה לבירור, נגד המערערת.

7. אוסיף, כי לא מצאתי יסוד לטענה כאילו הבקשה לעיקול היתה נגועה בחוסר תום לב, בין היתר על רקע הצגת השיקים לפירעון בהדבק אחד. על פי טענה זו, היה על המשיבים לפנות למערערת מבעוד מועד ולהודיע לה על בקשתם כי תפרע את השיקים. נוכח המפורט לעיל, לכאורה לא היה טעם מעשי בפנייה כאמור. מן התשתית עליה עמדתי עולה, כי לכאורה גם אילו היתה נמסרת למערערת הודעה כאמור, בכל מקרה לא היה בידה לגייס את הכספים הדרושים לשם הפירעון. אין למצוא פגם בהתנהלות המשיבים בנסיבות אלה. לכך מתווסף טעם נוסף עליו עמדו המשיבים בטיעוניהם, והוא כי היתה הצדקה להצגת השיקים לפירעון, על מנת למנוע מצב בו יחלוף הזמן העומד לרשות המשיבים לצורך הצגה כאמור. אני דוחה, אפוא, גם טענה זו.

8. התוצאה היא, כי הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טירחת ב"כ המשיבים בסך של 3,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ והוא ישולם עד ליום 1.7.11.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים.