בשותי זאהר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

השופט ע' פוגלמן:

           אדם הגיש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל ולבקשתו הוטל צו עיקול על חשבון החייב אצל בנק, בטרם הומצאה אזהרה לחייב. החייב הגיש התנגדות, וכתוצאה מכך עוכבו ההליכים בהוצאה לפועל וההליך הועבר לדיון בבית משפט בסדר דין מקוצר. האם לאחר העברת ההליך לדיון בבית המשפט נותר העיקול תחת ההסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, באופן המחייב את הבנק להמשיך ולעקל כספים שיגיעו אליו תוך שלושה חודשים מיום הטלת העיקול, או שמא ממועד העברת ההליך לבית המשפט, תופס העיקול אך את הכספים המצויים בחשבון בעת שקיבל הבנק את ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים? זו השאלה המתעוררת בבקשה דנן, שהחלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

1. המבקשת הציגה לביצוע שלוש המחאות שנמסרו לה מחברת מ. דבאח בשרים מובחרים בע"מ (להלן: החברה) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולבקשתה ניתן ביום 17.3.2016 צו עיקול על כספים המגיעים או שיגיעו לחברה בטרם המצאת אזהרה (להלן: צו העיקול). למחרת, רשם המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ, המחזיק בחשבון עובר ושב של החברה, את צו העיקול בספריו (להלן גם: הבנק והחשבון). החברה הגישה התנגדות לביצוע השטר, ומשכך – הועבר ההליך לבית משפט השלום. במסגרת הליך זה, הגישה החברה בקשה לביטול צו העיקול (ועיקולים נוספים) וזו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה ה' שכטר ישראלי; להלן: ההחלטה בבקשה לביטול העיקולים). בהחלטה נקבע כי יש לבחון את הבקשה לביטול העיקולים בחינה "דה נובו", לפי התנאים המנויים בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). לגופם של דברים, מצא בית המשפט כי במקרה דנא קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין; וכי הנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מביטול העיקולים גדול מהנזק לחברה אם אלה יעמדו בעינם. אשר לחשבון החברה בבנק, בית המשפט ציין כי מדפי החשבון שהוגשו לעיונו עלה כי בוצעו ממנו לכאורה העברות כספיות, לאחר שהוטל צו העיקול; וכי אף שברגיל לא מוטל עיקול על חשבון עובר ושב (ובפרט כאשר זה מצוי ביתרת חובה, כבענייננו), בנסיבות המקרה דנן יש להותיר את צו העיקול על החשבון על כנו.

2. כמה חודשים לאחר מתן החלטה זו, הגישה החברה בקשה לאישור העיקול נגד הבנק. הבנק טען כי מיום שקיבל את ההודעה על עיכוב ההליכים ועל העברת ההליך לדיון בסדר דין מקוצר כתוצאה מהגשת ההתנגדות לביצוע השטר, כ-10 ימים לאחר הטלת העיקול, לא עוקלו עוד כספים בחשבון. בפסק דינו מיום 25.8.2016 קבע בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום) כי אין מחלוקת כי משך שלושה חודשים ממועד קבלת צו העיקול אצל הבנק, משכה החברה מהחשבון סכום העולה על צו העיקול ולכן ככל שתתקבלנה טענות המבקשת בתביעתה נגד החברה, בידי הבנק היו צריכים להיות כספים מספיקים לתשלום הסכום שנקבע בצו. לפיכך, נפנה בית המשפט לבחון את השאלה מהו ההסדר שחל על העיקול שהוטל על החשבון – זה הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) או זה המעוגן בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט קבע כי הגשת ההתנגדות לביצוע השטר אינה משנה מחובתו של מחזיק לעקל כספים שיגיעו אליו תוך שלושה חודשים ממועד קבלת צו העיקול, בהתאם לסעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל. לצורך קביעה זו הסתמך בית המשפט על הוראת תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל), וקבע כי מלשון תקנה זו עולה כי עיקול שהוטל בטרם אזהרה יעמוד בעינו עד להחלטה שיפוטית אחרת, קרי: לא יהיה שינוי בצו העיקול האמור, כתוצאה מהגשת ההתנגדות. עוד נקבע, כי פרשנות זו היא רצויה גם משום כך שלא סביר כי החייב יהיה זה שיקבע את מעמדו של העיקול שהוטל כדי להבטיח את תשלום החוב, בדרך של הגשת התנגדות לבקשה לביצוע שטר; וכי החייב רשאי להגיש בקשה לביטול העיקול לבית המשפט בטרם הוגשה התנגדותו. נוכח דברים אלה קיבל בית המשפט את הבקשה לאישור העיקול אצל הבנק וקבע כי ככל שיינתן פסק דין חלוט לטובת המבקשת עד לסכום העיקול, על הבנק יהיה לשלם סכום זה.

3. הבנק ערער על פסק דין זה, וביום 14.8.2017 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) את הערעור וביטל את פסק הדין של בית משפט השלום. נקבע כי בפסק הדין ברע"א 10826/05 "אדר גלוב" בע"מ נ' בנק הדואר (25.5.2008) (להלן: עניין אדר גלוב) עמד בית משפט זה על ההבדלים בין צו עיקול שניתן לפני מתן התראה בהליכי הוצאה לפועל לבין צו עיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ועל התכליות השונות העומדות בבסיסם, ואלה יפים גם למקרה דנא. בית המשפט ציין כי משהוגשה התנגדות לביצוע השטר וההליך הועבר לבירור במסגרת הדיונית של תביעה בסדר דין מקוצר, אין עוד לפנינו הליך שמטרתו גביית חוב השקול לחוב פסוק, כי אם הליך אזרחי שמטרתו להכריע בין זכויות הצדדים. לפיכך, גם אם צו העיקול הוצא לכתחילה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, זה הופך להיות צו עיקול זמני שנועד למנוע את סיכול פירעון החוב הנטען אם התביעה תתקבל, על פי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע, כי בהסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל עוגנה זכותו של חייב שמוגשת נגדו בקשה לביצוע שטר לנהל הליכים בנושא זה באמצעות הגשת התנגדות – על המשתמע מכך – לרבות ההגנה על זכות הקניין שלו עד להכרעה סופית בהליך. אשר להסתמכות על תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, נקבע כי עניינה של זו היא בהחלטות שניתנו טרם הגשת התנגדות לביצוע השטר והיא אינה רלוונטית למקרה שלפנינו, שכן המותב שדן בבקשה לביטול העיקולים (והחליט לדחותה כאמור) ראה בהם, כנדרש, כעיקול זמני שניתן לפי תקנות סדר הדין האזרחי. נוכח כל אלה צוין כי לא היה מקום לקבוע כי התנהלות הבנק בנסיבות העניין הייתה לא ראויה, אך מכל מקום, במקרה של ספק, ראוי כי תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט. עוד נקבע כי בשל אי הבהירות ששרר במקרה דנא, פעולת הבנק בענייננו נופלת בגדר הגנת "הצדק סביר".

           ביני לביני, ביום 31.10.2016 ניתן פסק דין בתביעה של המבקשת נגד החברה בסדר הדין המקוצר, שנתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה התנגדות החברה לבקשה לביצוע שטר תידחה ללא צו להוצאות, והמבקשת תהא רשאית לנקוט נגד החברה הליכי הוצאה לפועל.

טענות הצדדים

4. מכאן הבקשה שלפניי, אשר לטענת המבקשת מעוררת שאלה עקרונית ובעלת השלכות רחבות בדבר הדין החל לגבי צו עיקול שניתן בהליכי הוצאה לפועל בטרם נמסרה אזהרה לחייב, מקום שבו הוגשה התנגדות לביצוע השטר. לטענתה, במקרה של הטלת עיקול במסגרת הליכי הוצאה לפועל בטרם המצאת אזהרה, גם אם הוגשה התנגדות לביצוע השטר, נתון העיקול למשטר הוראות חוק ההוצאה לפועל, שלפיהן על המחזיק לעקל את הכספים המגיעים אליו תוך שלושה חודשים ממועד הטלת הצו. לשיטת המבקשת, התוצאה של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מקנה כוח רב מדי לחייב בקביעת מעמד העיקול, וזו תביא להגשת התנגדויות סרק, למען סיכול הליך הגבייה בלבד ומבלי שהחייב יצטרך לפעול להגשת בקשה לביטול העיקול. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשפירש את ההחלטה בבקשה לביטול העיקולים ככזו המותירה את העיקול על כנו כעיקול זמני על פי תקנות סדר הדין האזרחי ולא על פי חוק ההוצאה לפועל.