בשארי נ' לוי

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה ביום 20.10.12.

ברקע הבקשה תביעה כספית להשבת סך של 23,628 ₪ אשר שולמו ע"י המשיב לבנק הפועלים בשנת 2006 בגין ערבותו להלוואה שנטל המבקש.

טענות המבקש בתמצית הינן כי אינו מכיר כלל את המשיב וכי לא זו בלבד שלא ביקש אותו לערוב להלואה עבורו, אלא שאף לא ידע על קיומה של ערבותו לנוכח העובדה כי למעשה ניטלה ההלוואה על שמו ומחשבונו בעבור אחר, שמעון דדון, שאינו צד לתובענה זו, ומר דדון הוא אשר טיפל בכל הנדרש לשם נטילת ההלוואה, לרבות כפי המסתבר בדיעבד, בהחתמת המשיב על ערבות להלוואה, ללא ידיעתו של המבקש ואף בניגוד לרצונו.

יתר על כן, ולגופו של תשלום טוען המבקש כי משנתבע לתשלום חוב ההלוואה (עפ"י פסק דין מיום 2.2.03), בעקבות אי עמידתו של מר דדון בפירעונה, התנהל מר דדון מול הבנק ובשנת 2006 פרע את החוב באמצעות הסדר ותיק ההוצאה לפועל נסגר.

המבקש אף טוען כי התובענה מוגשת בשיהוי כבד המסב לו נזק ראייתי משמעותי.

ביום 9.5.11 פנה המשיב אל המבקש במכתב דרישה לתשלום החוב הנתבע בתובענה, אולם כפי הנטען, שילם מר דדון למשיב במהלך השנים סך של 13,500 ₪ ואף נתן לו במתנה מכשיר סוניפלייסטיישן, וכל זאת לסילוק החוב.

לתמיכה בטענותיו צירף המבקש לבקשתו גם תצהיר מטעם מר שמעון דדון, המאמת את האמור.

2.אין חולק כי המבקש ידע על קיומה של התובענה נגדו, למצער ביום 6.8.12, מועד בו חתם על ייפוי כח לעו"ד בן חנן, מי שנשכר תחילה כבא כוחו, ייצוג אשר לא נתממש לבסוף (יצוין במאמר מוסגר כי במובן זה אין משמעות לטענת אבי המבקש כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה, לנוכח הידיעה הברורה על קיומו כאמור).

אלא, שכטענת המבקש פעל הוא ללא לאות לטיפול בענייניו, לרבות פנייה למר דדון אשר החל לפעול להשגת המסמכים הרלבנטים ולהשגת ייצוג משפטי הולם למבקש. בתוך כך אף פנה עוה"ד בן חנן לב"כ המשיב בבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד לסוף פגרת הקיץ, 31.8.12.

לגרסת המבקש, בעודו סומך את שתי ידיו על פעולתו של בא כוחו, בשיתוף הפעולה עם מר דדון, ניתן כנגדו פסק הדין, אשר לא נתקבל על ידו.

רק ביום 27.2.13 הגיע שליח לבית המבקש ומסר לו את טופס האזהרה, אז הבין כי ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה וביום 14.3.13 עתר בבקשה זו לביטולו.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מקום שאין המדובר בפגם בהמצאה, מסורה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן הן את הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

ציפייה כאמור אינה מתגבשת לשם הדוגמא כאשר עסקינן בפרק זמן אשר לא הצמיח כשלעצמו את אינטרס ההסתמכות.