בר צבי נ' או. אר. מרפאות מומחים בע"מ

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין טיפולי הסרת שיער בלייזר. זהו גלגול שני של התביעה, לאחר שהוגשה תחילה בשנת 2007 בבית משפט השלום בהרצלייה (ת.א. 2137-07-07), במסגרתה אף מונו מומחים מטעם בית המשפט, הוגשו תחשיבי נזק והוגשו ראיות הצדדים. בשנת 2009 ביקשה התובעת למחוק התביעה ללא צו להוצאות. התביעה נמחקה כמבוקש ביום 26.10.09 תוך קביעה שכל ההליכים שבוצעו יחייבו גם בתביעה חדשה שתוגש, אם תוגש. תובענה זו הוגשה בספטמבר 2010, כאשר חוות הדעת של מומחי בית המשפט שמונו על ידי בית המשפט בהרצלייה תקפות גם בהליך זה.

התובעת, ילידת 1979, פנתה ביולי 2004 לנתבעת, חברה העוסקת, בין היתר, במתן טיפולים להסרת שיער באמצעות לייזר, לצורך הסרת שיער בחלקים שונים בגופה. התובעת, לאחר שבצעה מספר טיפולים, טענה בכתב התביעה כי לא רק שהטיפולים לא הביאו להסרת השיער אלא גרמו להופעת שערות עבות ובולטות יותר. עוד נטען כי הטיפולים גרמו לתובעת נזק נפשי. התובענה הוגשה כתביעה נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף. עילות התביעה כפי שהופיעו בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית בתחום רפואת העור שצורפה לתביעה היו עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. עוולת הרשלנות, נטען, מתבטאת הן בעצם ההחלטה לקבל התובעת לטיפול, הן במהלך הטיפול, הן באי קבלת הסכמה מדעת והן במצג שווא רשלני. בנוסף, נרשמה בכתב התביעה עילה חוזית של הפרת הסכם בגין אי השגת תוצאות הטיפולים שהובטחו. יצוין כבר עתה, שבסיכומיה זנחה התובעת את טענותיה לעניין רשלנות בהחלטה לקבלה לטיפול ובבצוע הטיפול. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ונסקור את העובדות והראיות הרלוונטיות לשאלה זו.

העובדות והראיות

התובעת סבלה משיעור יתר (hirsutism) באזורים שונים בגופה, לרבות הפנים והחזה (וראה גם המסמכים הרפואיים ת/1 ונ/1). בבדיקות דם נמצא כי רמות הטסטוסטרון בדמה היו גבוהות. היא חיפשה פיתרון להסרת השיער המיותר אשר יתאים לה, במיוחד נוכח היותה בעלת שיער בהיר, כנטען, ורמת טסטוסטרון גבוהה. תחילה ניסתה מספר טיפולי אפילציה והפסיקה אותם בשל כאבים. בתצהירה מיום 26.2.09 ציינה כי עת בדקה הנושא באינטרנט נתקלה בפרסום הנתבעת. היא צרפה תדפיס מאתר האינטרנט של הנתבעת, כפי שהיה, לטענתה, בשנת 2004, שכותרתו: "הסרת שיער לצמיתות", בו נרשם כי הנתבעת עושה טיפול במכשיר רפואי חדיש, המשלב לראשונה אנרגיית אור וגלי רדיו, מקטין משמעותית את הכאב ומתאים גם לבעלות עור כהה ושיער בהיר. עוד נרשם כי "הטיפול מוגדר כהורדה קבועה permanent reduction של כמות השיער לצמיתות, במקרה של חזרת השיער לאחר פרק זמן (בדרך כלל לאחר שינויים הורמונלים) יש צורך בטיפולים נוספים" וכן כי "ניתן לטפל ביעילות גם בכהי עור ובעלי שיער בהיר יחסית". התובעת ציינה כך: "לפי הפרסומים, המכון גילם בדיוק את השילוב שחיפשתי, מתמחה בשיער בהיר ותחת השגחה ואחריות של רופאים מומחים. התקשרתי וודאתי איתם שאכן הם מתמחים בשיער בהיר. משהובטח לי שאכן כך, קבעתי פגישת ייעוץ עם רופא". הפגישה נערכה ביום 28.7.04 עם ד"ר וידר, הוא הבעלים של הנתבעת. לפגישה זו הגיעה עם אמה. הפגישה ארכה "שעה ארוכה", במהלכה הציגה התובעת לד"ר וידר את חששותיה "הנוגעים הן למצבי ההורמונלי והן להיותי בעלת שיער בהיר. ד"ר וידר הסביר לאמי ולי כיצד השיטה להסרת שיער עובדת, הרגיע את החששות שהיו לי בנוגע לשיער הבהיר והשרה בשתינו תחושת ביטחון שהגענו למקום הנכון ולידים שיטפלו בי בבטחה. בנוסף, נאמר לי כי תוך מספר מועט של טיפולים אתחיל לחוש בהבדל". בתום השיחה החליטה התובעת לבצע טיפולי הסרת שיער אצל הנתבעת וחתמה על טופס הסכמה.

מהמסמכים שהוגשו עולה, כי סוכם בין הצדדים כי הטיפולים יבוצעו באמצעות מכשיר ה"אורורה", המשלב אנרגיית אור ואנרגיית רדיו חשמלית (RF). הסכום עליו סוכם היה 10,000 ₪ עבור טיפול בכל האזורים בגוף בהם מעוניינת הייתה התובעת, ללא הגבלת מספר הטיפולים. בטופס "קליטת לקוח חדש" מיום 28.7.04 נרשם כי התובעת סובלת מרמה גבוהה של טסטוסטרון, כי סוג העור שלה ע"פ סקלת פיצפטריק הוא בין 3-4 (סולם פיצפטריק הוא סולם הכולל ששה סוגי עור, בהתאם לתגובת העור לשמש, כאשר מס' 1 הוא הבהיר ביותר ומספר 6 הוא הכהה ביותר), צבע שיער: "בהירות וכהות". בטופס ההסכמה מיום 2.8.04 עליו חתמה התובעת נרשם: "הוסבר לי כי תוצאות הטיפול נחשבות מוצלחות בדילול השיער באזור המטופל בלפחות 80%, וכן כי תתכן השארת פלומה רכה של שיער חסר צבע". בטופס נוסף, "טופס התחייבות להסרת שיער באמצעות מכשיר אורורה DS" נרשם: "המרפאה רואה את הטיפול בהסרת שיער במכשיר האואורה כמוצלח, כאשר בתוך הטיפול מוסר שיער המטופל באיזור הטיפול בשיעור של 80% לפחות, ומרבית השיער שנותר הינו בהיר ופלומתי. שיעור ההצלחה החלקי הנ"ל יכול לנבוע בין היתר מתופעות הורמונליים (כך במקור, א.ל.), נטילת תרופות ועוד. בכפוף לאמור לעיל ולדיווח מלא על כל בעיה רפואית או הורמונלית לרופא המטפל, מתחייבת המרפאה להמשיך במתן טיפולים נוספים, מעבר לסדרת הטיפולים שנקבעה וניתנה, וזאת ללא כל חיוב נוסף עד להגעה לתוצאות מוצלחות על פי כתב הסכמה זה. מתן הטיפולים הנוספים ללא חיוב נוסף תוגדר להלן כ"הסרת שיער לצמיתות" ".

התובעת החלה בבצוע הטיפולים ביום 2.8.04. מכרטיס הטיפולים עולה כי האזורים שטופלו היו פנים, מפשעות, רגליים, ידיים, בטן, חזה ובית השחי. בכרטיס הטיפולים שצורף נרשמו טיפולים בתאריכים: 2.8.04, 1.9.04, 30.11.04, 1.2.05, 12.4.05, 19.9.05, 24.11.05, 7.2.06, 7.3.06, 4.4.06 ו – 27.6.06, סה"כ 11 טיפולים, זאת, למרות שהצדדים מציינים כי בוצעו 13 ואף 15 טיפולים. לאחר מספר חודשים, כך התובעת בתצהירה, לא חל כל שינוי במצב השיער. עוד מציינת התובעת כי כיון שלצורך הטיפולים היה עליה לגלח את השיער המיותר: "הפלומה הבהירה, הנסתרת והרכה, הפכה לקוצנית ומכוערת...סבלתי במיוחד מהמצב המביך שבצמיחת זיפים בפנים, באזור החזה ובידיים". התובעת מציינת כי המשיכה להגיע לטיפולים אך ללא כל שיפור במצב השיער המיותר. בתאריך 12.4.05 נרשם בכרטיס הטיפולים: "שיער בהיר בפנים (לא יורד) מבואסת מאד פצעים בלחיים גם על הידיים באזור הגילוח נאמר לבוא לד"ר מץ או לד"ר וידר לייעוץ". התובעת אכן נבדקה על ידי ד"ר מץ, רופאת עור מטעם הנתבעת, אשר הפנתה אותה לברור הורמונלי ולבדיקות שונות. בתאריך 24.11.05 נרשם בכרטיס הטיפולים: "יש לציין שאין שיפור באי צמיחת השיער. דילולים?? בקושי. פנים – בכלל לא". בסופו של דבר, ביוני 2006, נפגשה עם ד"ר וידר והתלוננה על כך שהטיפולים אינם מועילים. בהתאם לגרסתה, ד"ר וידר השיב לה: "טעינו וכשלנו, קורה...אין מה לעשות". לאחר דברים אלו, לטענתה, החליטה כי אינה ממשיכה עוד בטיפולים. התובעת מציינת בתצהירה כי הטיפול לא הועיל ולא הביא להסרת שיער בשום חלק מגופה וכן כי מצבה הורע עקב הטיפול: שיער גופה הפך מפלומתי ורך לשיער זיפי, זאת כתוצאה מהגילוח. לאחר מכן החלה טיפול במחט חשמלית, אשר מועיל, לדבריה, להסרת השיער במידת מה.

התובעת ציינה בחקירתה כי אינה זוכרת כמה טיפולים בצעה אך הטיפולים בוצעו במהלך "שנתיים ומשהו" (עמ' 9). היא אישרה כי בשנתיים האחרונות הפסיקה להתגלח בפנים ובחזה כי החלה בטיפולי אפילציה (עמ' 19). לגבי הפגישה עם ד"ר וידר ציינה: "אני באתי לבדוק אם הם באמת יכולים לטפל בשיער בהיר במצב הורמונלי כזה והוא הבטיח שכן. הוא שכנע אותי שזו השיטה שתסיר את השערות שלי לצמיתות ושזה בדיוק המקום הנכון, בדיוק הזמן הנכון. היו לי המון שאלות. גם לאמא שלי היו המון שאלות...שאלתי אם זה יעבוד, אם זה כואב, כמה זמן זה לוקח, אם זה בטוח...שאלתי על הפן הטכני, איך זה עובד העניין של הלייזר...שאלתי אותו בגלל שאני באה עם שער בהיר והם פרסמו את עצמם כמי שמומחים לשיער בהיר, איך זה עובד עם שיער בהיר. אז הוא אמר שיש להם איזה מכשיר מיוחד...שהוא מומחה לשיער בהיר ושזה בטוח יעבוד" (עמ' 20). לשאלה מדוע לא הפסיקה את הטיפולים ברגע שנודע לה שיש לגלח את השיער לפני כל טיפול, צורך ממנו הופתעה, לטענתה, השיבה: "אני האמנתי בכל ליבי אחרי ששכנעו אותי שהטיפול הזה עומד להצליח. היה לי ברור שזה עומד להצליח. כי זה מה שאמרו לי...אמרו לי שזה לוקח זמן, שזה תהליכי" (עמ' 30). היא הכחישה שעזבה לפני תום הטיפול (עמ' 30). היא חתמה על טופס ההסכמה מדעת לאחר "שקראתי אותו בקפידה" (עמ' 34). לגבי טופס ההתחייבות של הנתבעת ציינה "סביר, יכול להיות שקראתי אותו" (עמ' 34).

להשלמת התמונה העובדתית יש לציין כי במועד מתן עדותה של התובעת בבית המשפט (21.6.11), בהתאם להתרשמות בית המשפט, לא נראה כל שיעור יתר בפניה, חזה וידיה ואזורים אלו היו חלקים משערות מיותרות. התובעת ציינה בהקשר זה כי היא מטופלת טיפולי אפילציה להסרת השיער.

מטעם התובעת העידה גם אמה, הגב' נורית וייסברגר. בתצהירה מיום 16.2.09 ציינה כי היא התלוותה לתובעת לפגישה אצל הנתבעת. היא ציינה כי ההחלטה לפנות לנתבעת הייתה החלטה משותפת שלה ושל התובעת: "מתוך מכלול שיקולים נרחב ובין היתר המיקום המרוחק שיעזור לשמור על דיסקרטיות, המקצועיות לכאורה שעלתה מעל דפי האינטרנט וכמובן ההבטחות בדבר הסרת השיער לצמיתות, לבעלי גוון עור כשל נעמה". ד"ר וידר, במהלך הפגישה עמו, "אמר בפשטות כי אין כל בעיה לטפל בנעמה וכי היא מועמדת מתאימה וראויה לטיפול...מבחינת ההבטחה שניתנה לנו, הייתה כי תמורת סכום הכסף עליו סוכם, נעמה תעבור טיפולים עד להצלחה מלאה של הטיפול להסרת השיער ברגליים, ידיים, מפשעות, בית השחי, חזה, צוואר ופנים. נאמר לנו כי משך הטיפול הינו כשנה בממוצע וכמו כן הובטח לנו שבכל מקרה הטיפולים ימשכו עד להצלחת הטיפול". עוד ציינה הגב' וייסברגר כי: "לא הובאו בפנינו סטטיסטיקות של הצלחה ו/או כשלון הטיפול". בחקירתה ציינה כי התובעת בצעה מספר טיפולי אפילציה לפני שפנתה לנתבעת, אך בשל הכאבים שהסבו לה הטיפולים החליטה לפנות לטיפולי לייזר: "הסיבה שהיא פנתה ללייזר, זה בגלל הסבל שעשתה לה האפילציה" (עמ' 91). לגבי הסיבה בגינה פנו לנתבעת הבהירה כי הנתבעת אמרה כי היא נותנת "מענה מושלם לשיער בהיר" (עמ 94).

לתביעתה צרפה התובעת חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר לואיס ויינראוך, מומחה למחלות עור. במסגרת חוות דעתו מיום 17.10.06 קבע ד"ר וינראוך מספר קביעות. האחת, כי "היות ושיעור היתר ממנו סובלת גב' בר צבי נובע מבעיה הורמונלית, השיקול לקבלה לטיפול להסרת שיער לצמיתות היה מוטעה". השנייה, כי התובעת הינה בעלת גוון עור בהיר יחסית (הוא ציין כי עורה מתאים לדרגות 2-3 לפי סולם פיצפטריק) עם שערות ראש שטניות ושערות גוף בהירות וקבע: "שערות בהירות אינן מגיבות להסרה ע"י אנרגית לייזר בגלל רמת פיגמנט מועטה וגם המכשיר שבשימוש מרפאת או.אר. מוגבל ביכולת זו". ד"ר ויינראוך הפנה למאמר שפורסם בשנת 2004 (J. Cosmet Laser Ther 2004 6 27-31 ) ונכתב ע"י נייל סאדיק ושרין לנגלין (Neil Sadick & Sharon A Laughlin) שעניינו אפילציה בשיער לבן ובלונד באמצעות טיפול משולב באנרגיית אור וגלי רדיו, הוא הטיפול שניתן גם במקרה דנן (Effectine epilation of white and blond hair using combined radiofrequency and optical energy ולהלן: "מחקר סאדיק"). הוא ציין כי מדובר ב"אחד המומחים הידועים בנושא שחקר ועבד עם אותו מכשיר...במאמר זה המסקנות הן שהסרת שיער לטווח ארוך יעילה אצל אנשים בעלי שיער בהיר עם אחוזי הצלחה של 48% (44% בשיער לבן לעומת 52% בשיער בלונד)". השלישית, כי כתוצאה מגילוח השיער נוצרו שערות "עבות וקוצניות".

מטעם הנתבעת העיד ד"ר וידר, בעלי הנתבעת, כאמור. הוא ציין בתצהירו כי אחוז ההצלחה לגבי שימוש במכשיר האורורה "אכן גבוה ועומד בקריטריונים כפי שפורסמו". הוא שלל את גרסתה של התובעת, על פיה אמר לה כי הטיפול נכשל וציין כי "הובהר לתובעת כי בטיפול רפואי מעצם מהותו לא ניתן תמיד להגיע לתוצאה המקווה...אין זה נכון שאמרתי כי טעינו או כשלנו...הטיפול שקיבלה התובעת הינו הטיפול הנכון בהתאם לסטנדרט הרפואה המקובל תוך שימוש במכשור מתקדם כמקובל ברפואה המערבית...העובדה שהטיפול לא הביא לתוצאה המקווה אינה בשל טעות או רשלנות". בחקירתו ציין כי עלייה ברמת הטסטוסטרון עשויה לפגוע ביעילות הסרת השיער כי במצב כזה זקיקים שלא היו פעילים יכנסו לפעילות (עמ' 99- 100). הוא נשאל על מה הוא מסתמך באמרו כי אחוזי ההצלחה בהסרת השיער הם גבוהים והשיב כי הוא מסתמך "על עבודות מחקר...רבות שפורסמו, פורסמו במשך הרבה שנים" (עמ' 104). הוא ציין כי מחקר סאדיק מתייחס לשיער בלונדיני ולבן, חסר פיגמנט, וזה "שונה לחלוטין משיער שהוא לא כהה. זה סרט אחר לגמרי" (עמ' 104). "המחקר הזה לא מדבר על שיער כמו של התובעת. פה מדובר על שיער לבן", כאשר, לדעתו, לתובעת לא היה שיער לבן וגם לא בלונדיני (עמ' 106). "המחקר הזה מדבר על הלקוחות הקיצוניים הבעייתיים ביותר, שזה לא המקרה של התובעת" (עמ' 106). "אנחנו יודעים שאחוזי ההצלחה הם גבוהים בהרבה...אנחנו יודעים שהמטופלים הבעייתיים ביותר הם אנשים חסרי פיגמנט לחלוטין....אבל זה לא המקרה" (עמ' 108). ד"ר וידר הפנה לפרק אחר במחקר סאדיק (עמ' 30 למאמר), שם מדובר על אחוזי הצלחה של 75% - 100% אך בסופו של דבר הסכים כי מדובר שם בשיטת טיפול אחרת ולא בשיטה בה נעשה שימוש בעניינה של התובעת (עמ' 126 – 128). לשאלה אם יש ברשותו מחקרים לגבי שיער שאינו חסר פיגמנט השיב כי "יש המון מחקרים" (עמ' 128). הוא ציין כי לגבי שיער כמו של התובעת, שאינו לבן או בלונד: "בשיער כזה ריאלי שמונים אחוז" (עמ' 129). לעניין הצלחת הטיפול ציין כי כיון שהתובעת לא הסכימה להצטלם לפני הטיפול ובמהלכו הוא אינו יודע מה המצב בכל חלקי גופה ואם הטיפול גרם להפחתת שיער בגופה (עמ' 108). "אני במצב שאני לא יכול להגיד לך עזר לא עזר" (עמ' 109). לענין המונח הסרת שיער לצמיתות הבהיר כי הכוונה ל"כמות מסוימת של זקיקים. זקיקים שהם פעילים באותו זמן ואנו הורסים אותם, הרסנו אותם לצמיתות...זקיק שהרסתי זה לצמיתות...בגלל זה אנחנו צריכים טיפולים חוזרים. אם יש זקיקים שהם לא פעילים בזמן, או שלא פגענו בהם בדיוק כשהם היו בשלב המסוים של מחזור הצמיחה ולא הרסנו אותם, לא נפגע בהם. אבל אם הצלחנו להרוס לבן אדם שכל הזקיקים שלו יהיו פעילים ופגענו בהם בזמן המתאים של מחזור הצמיחה, הוא יהיה חסר שיער לחלוטין לכל חייו" (עמ' 115). הוא אישר כי קיימים מחקרים מלפני כארבע שנים, דהיינו משנת 2007 לערך, הדנים בתופעה של צמיחה מואצת עקב טיפולי לייזר, אך בשנת 2004 נושא זה לא היה ידוע וגם אינו רלוונטי למכשיר האורורה (עמ' 119-120). הוא ציין כי התובעת הגיעה לנתבעת "בגלל הצבע, בגלל ההורמונים. היא ידעה שזה בעיה...היא באה ואז אמרתי לה שבטכנולוגיה הזאת יש לנו משהו שיכול לטפל, זה בעצם האופציה הכי טובה שלא הייתה קיימת בעבר" (עמ' 129).

הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' וולף כמומחה בתחום רפואת העור. פרופ' וולף התייחס, במסגרת חוות דעתו מיום 2.11.07, למסקנותיו של ד"ר ויינראוך. הוא ציין, ראשית, כי אכן "אין ספק כי נשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות אינן המועמדות האופטימאליות לטיפול הרחקת שיער. ידוע לכל, שהטיפולים בנשים אלה נתקלים בקשיים וסיכויי ההצלחה קטנים ממטופלים אחרים, ללא הפרעות הורמונליות", אך, אין בכך כדי להביא למסקנה שהנתבעת לא הייתה צריכה לקבל את התובעת לטיפול. להפך: "המכון גילה רוחב לב ונדיבות יוצאת מהכלל בכך, שהסכים לקבל את התובעת לטיפולו חרף העובדה, שידע על בעייתה הרפואית...באשר היה ברור למטפלים, שהיא תיזקק לטיפולים רבים יותר ממטופלים ללא הפרעות הורמונליות, ומכאן שכדאיות הטיפול תרד". פרופ' וולף הפנה למאמר משנת 2006 אשר המליץ על טיפולי הסרת שיער במחט חשמלית או לייזר לנשים עם רמת טסטוסטרון גבוהה, למרות שנשים אלו יזקקו לטיפולים רבים יותר, וסוקר מחקרים אחרים המצביעים על הצלחה בהפחתת שיער באמצעות טיפולי לייזר גם לגבי נשים אלו. שנית, באשר ליעילות הטיפול לגבי לשיער בהיר. פרופ' וולף התייחס למחקר סאדיק והסכים כי על פי מחקר זה יעילות הטיפול במכשיר בו השתמשה הנתבעת עמדה על הפחתה של 52% מהשיער. פרופ' וולף ציין כי הפחתה זו נגרמה, על פי המחקר, לאחר ששה טיפולים, כאשר צפיפות השיעור פחתה בין טיפול אחד למשנהו. פרופ' וולף ציין כי לדעתו אם היו מבוצעים טיפולים רבים יותר ניתן היה להגיע לתוצאות טובות יותר, מתקרבות או עולות על 80% הפחתה בשיער. אציין כבר עתה, כי במאמר הדן במחקר סאדיק (כך בעותק שהומצא לעיוני) לא נאמר כי מדובר בששה טיפולים אלא בארבעה טיפולים בתקופה שבין 9 ועד 12 חודשים, כאשר בדיקת תוצאות הפחתת השיער נערכה ששה חודשים לאחר תום הטיפולים, דהיינו לאחר 18 חודשים מתחילתם. נראה כי נפלה טעות אצל פרופ' וולף בעניין זה. שלישית, באשר לטענה כי הגילוח הביא לצמיחת שערות עבות וקוצניות, ציין פרופ' וולף כי גילוח אינו משנה את צפיפות, עובי מרקם או קצב צמיחת השיער. בשל הגילוח נקטמת השערה סמוך למקום צאתה מהעור, שם עוביה גדול יותר, ובשל כך התחושה היא של שערה עבה יותר וקוצנית, אולם עם הפסקת הגילוח וצמיחת השערה לאורך הקודם היא תחזור לצורתה קודם הגילוח.

מטעם בית המשפט מונה פרופ' אינגבר כמומחה רפואי בתחום רפואת העור. במסגרת חוות דעתו מיום 20.7.08 ציין כי מצא בבדיקת התובעת hirsutism ניכר ושיער שחור בחזה, בין השדיים, סביב הפטמות, בתי שחי, גפיים עליונים ותחתונים. הוא ציין כי מכשיר האורורה, בו טופלה התובעת, מסוגל להסיר גם שערות בהירות, בניגוד למכשירי לייזר אחרים המסירים רק שיער כהה. פרופ' אינגבר ציין כי על פי מחקר סאדיק יעילות הטיפול היא 52% בשיער בלונדיני ואילו בטופס ההתחייבות של הנתבעת דובר על 80% הצלחה. פרופ' אינגבר ציין כי אינו מסכים עם פרופ' וולף כי אם היו מבוצעים יותר טיפולים במסגרת המחקר אחוזי ההצלחה היו גבוהים יותר ואין כל הוכחה להשערה זו. פרופ' אינגבר ציין כי אם לנתבעת הצלחות גדולות יותר מאשר אותם 52% המצוינים במאמר, עליה להציג זאת. פרופ' אינגבר דחה את מסקנתו של ד"ר ויינראוך, כי לא היה מקום לבצע בתובעת טיפולים לאור הרמות הגבוהות של הטסטוסטרון בדמה: "אין כל מניעה לבצע טיפולי לייזר להסרת שיער בנוכחות רמות טסטוסטרון גבוהות. הספרות הרפואית דווקא תומכת בבצוע טיפולי לייזר להסרת שיער במקביל לטיפול בבעיה ההורמונלית". פרופ' אינגבר דחה גם את מסקנתו הנוספת של ד"ר ויינראוך, כי הגילוח החוזר גרם לצמיחת שיער באיכות שונה וקיבל את חוות דעתו של פרופ' וולף גם בנושא זה. פרופ' אינגבר סיכם ואמר כי אינו רואה כל רשלנות בטיפול שניתן לתובעת על ידי הנתבעת או טעות בטיפול בה. עוד ציין כי אין ספק שהטיפולים כשלו ולא הצליחו לגרום להסרת השיער. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 23.10.08, שנשלחו אליו מטעם התובעת, ציין כי "גם אצל אשה שיש לה רמת טסטוסטרון גבוהה ניתן להסיר שיער בדיוק כמו אצל כל אישה ולתקופה מסוימת היא תהיה ללא השיער שהוסר. אם כוונת השאלה היא שאצל אישה עם רמות טסטוסטרון גבוהות לא מטופלות השיער יצמח שוב בהמשך, התשובה היא חיובית...הטיפול ברמות טסטוסטרון גבוהות הינה באחריות הפציאנטית ולא של המכון הקוסמטי. למכון הקוסמטי אין שום חובה לברר מה רמות הטסטוסטרון של המטופלת אין זה חובתם ואין זה בסמכותם. כפי שציינתי בחוות דעתי מומלץ לטפל ע"י לייזר להסרת שיער יחד עם טיפול ברמות הטסטוסטרון הגבוהות בנשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות" (ההדגשות במקור). לעניין מכשיר האורורה ציין כי במכשיר זה העוצמות נמוכות יחסית, כאשר מכשיר זה מקרין גם גלי רדיו ואלו הם העיקריים הגורמים להסרת שיער בהיר ולא הקרניים האחרות שבמכשיר. הוא חזר וציין כי לדעתו רישום ההסברים וטפסי ההסכמה בוצעו באופן ראוי למעט המידע על אחוזי ההצלחה.

המומחים בתחום רפואת העור לא נחקרו בבית המשפט ואציין כבר עתה, כי בהעדר נימוקים מיוחדים לקבוע אחרת, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' אינגבר, בשאלות שבמומחיות רפואית שנדונו על ידי המומחים.

טענות הצדדים

התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעת הציגה בפניה מצגי שוא והבטחות שוא. נטען כי התובעת פותתה על ידי הנתבעת להיכנס לטיפול שנדון מראש לכישלון, או לפחות שסיכוייו להיכשל גבוהים, תוך שהובטחה לה הצלחה גורפת ומלאה, הבטחה אשר לא היה לה על מה לסמוך. נטען כי הובטחה הסרת שיער מלאה לצמיתות ב - 80% מהאזורים המטופלים, הבטחה אשר הייתה אף מנוגדת למחקרים הרפואיים, המצביעים על כ – 50% הצלחה בלבד. נטען כי הובטחה הסרת שיער לצמיתות, תוצאה שכלל אינה אפשרית. נטען כי לא נרשם באתר האינטרנט וגם לא בטופס ההסכמה כי הסרת שיער באזור הפנים, לבעלות שיער בהיר וכן למי שסובלת מבעיות הורמונליות היא בעלת יעילות פחותה. נטען כי הטיפולים נעשו ללא קבלת הסכמתה מדעת של התובעת וכי לולא המצגים שהוצגו בפניה הייתה נמנעת מלקבל הטיפול. נטען כי העדר קבלת ההסכמה מדעת מהווה, בנוסף להתרשלות, גם הפרת חוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), ומכאן גם הפרת חובה חקוקה. נטען כי הוכח קשר סיבתי בין העדר ההסכמה מדעת ובין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הטיפול. נטען כי התובעת זכאית לפיצוי נוסף בגין הפגיעה באוטונומיה שלה על גופה. עוד נטען כי הנתבעת ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב, בשל העלמת מידע חשוב ומהותי מהתובעת, קיימה החוזה בחוסר תום לב, הטעתה את התובעת והפרה החוזה עמה ולכן זכאית גם לתרופות חוזיות. עילות התביעה הנטענות בסיכומים, אם כן, הן עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה בשל העדר קבלת הסכמה מדעת וכן פגיעה באוטונומיה ועילות חוזיות של ניהול משא ומתן וניהול חוזה בחוסר תום לב, הטעיה והפרת חוזה. עילת התביעה של רשלנות בעצם הקבלה לטיפול ובמהלך בצוע הטיפול נזנחה, כאמור, בסיכומים.

הנתבעת בסיכומיה מדגישה כי לתובעת לא נותר כל נזק, כפי שניתן היה להיווכח בעת הופעתה בבית המשפט. נטען כי המכשיר בו נעשה שימוש בעניינה של התובעת התאים לסוג שערה של התובעת. נטען כי באתר האינטרנט נרשם מפורשות כי במקרה של חזרת השיער יש צורך בטיפולים נוספים. לא הובטחה הצלחה מלאה ולא הובטחה הסרת שיער לצמיתות אלא הובטח להמשיך ולתת טיפולים ללא תשלום עד להשגת תוצאה של הריסת הזקיק לצמיתות. נטען כי התובעת בחרה לנטוש את הטיפול ולא להתמיד עד לקבלת התוצאה המקווה. נטען כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי גם במהלך פגישת הייעוץ עם ד"ר וידר. התובעת קיבלה הסבר ארוך ביותר לגבי השימוש במכשיר בו טופלה. לעניין אחוזי ההצלחה של 80% שצויינו על ידי הנתבעת, נטען כי נתונים אלו מתבססים על עבודות מחקר ועל ניסיונו עתיר השנים של ד"ר וידר. נטען כי מחקר סאדיק התייחס לשיער לבן ובלונדיני, וזהו אינו צבע שערה של התובעת. שיעורי ההצלחה שהובטחו לתובעת הם שיעורי ההצלחה המקובלים בספרות המקצועית המתייחסים לשיער שאינו לבן או בלונדיני. הנתבעת בצעה טיפולי הסרת שיער באותה השיטה אצל אלפי מטופלים, ללא כל תביעה או טענה ועם אחוזי הצלחה גבוהים. נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין העדר ההסכמה מדעת הנטענת ובין הנזק הנטען, שהרי התובעת לא טענה, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדותה הראשית כי לא הייתה נותנת הסכמתה לטיפול לו ידעה פרטים נוספים שלא גולו לה. התובעת כלל לא ציינה מה לא ידעה, שגרם לה להסכים לטיפול, ואם הייתה יודעת הייתה נמנעת מלבצעו. נטען כי התובעת כלל לא כללה בכתב התביעה טענה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. עוד נטען כי מדובר בתביעה נזיקית בגין נזקי גוף ולא בתביעה כספית בשל הפרת חוזה ואף לא שולמה אגרה בגין תביעה כספית. מעבר לכך, נטען כי לא הוכחה הפרת ההסכם ולא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת ובין הנזק הנטען. הנתבעת מציינת עוד כי הגשת התביעה מחדש בבית משפט זה ולא בבית משפט השלום בהרצלייה, המקום בו נוהלה מלכתחילה, מלמדת על חוסר תום ליבה של התובעת.