בר"ע 9577-09-16 אריה ארגז ואח' נ' עיריית בת ים

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג ומר יגאל סעדיה; סע"ש 23243-04-16) מיום 27.7.16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מכרז לאיוש משרות מנהלי תחנה ומנהל קטע באגף החופים במשיבה (להלן: המשרות). בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 6.9.16.

2.ביום 11.10.15 פרסמה המשיבה מכרזים פנימיים לאיוש המשרות (להלן: המכרזים). לאחר התכתבות בין הצדדים עוכבו המכרזים, וחודשו בתחילת אפריל 2016. סמוך לאחר מכן הגישו המבקשים - מצילים ותיקים במשיבה - בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתה עתרו בין היתר ל"השהיית" המכרזים (ראוי לציין כי המבקש 1 הגיש מועמדותו לשתי המשרות, בעוד שהמבקש 2 הגיש מועמדותו למשרת מנהל קטע ונפסל בשל אי עמידה בתנאי סף; הבקשה הוגשה גם על ידי עובד נוסף, מר שלום בן חמו, שעודנו צד בהליך בבית הדין האזורי וכן בהליך תלוי ועומד נוסף – סע"ש 25653-05-14).

המבקשים טענו בבקשתם, בין היתר, כי קיים ניגוד עניינים חמור בין ועד העובדים להנהלת העירייה תוך ערבוב תפקידים; כי המכרזים שפורסמו נוגדים את ההסכמים הפנימיים החלים במשיבה; כי הרכב ועדת המכרזים נגוע בניגוד עניינים ומשוא פנים; כי תנאי הסף אינם סבירים ומדובר במכרזים שתוצאותיהם ידועות מראש; כי הם סובלים ממסכת נמשכת של התעמרויות והתנכלויות, שבאה לידי ביטוי בין היתר בהצבתם בתחנות שאינן מאפשרות להן לצבור ניסיון בניהול, וכך לפגוע בסיכוייהם במכרזים; ועוד. בהחלטה מיום 13.4.16 שניתנה במעמד צד אחד ניתן צו ארעי להקפאת הליכי המכרז, "על מנת למנוע עובדות חדשות 'בשטח'".

3.בית הדין האזורי ערך דיון מקדמי, וכן דיון לשמיעת ראיות, במסגרת הבקשה לסעדים זמניים. לאחר עיון בסיכומי הצדדים נתן את החלטתו המנומקת והמפורטת מושא בקשת רשות הערעור, במסגרתה שוכנע כי לא הוכחו לפניו, נכון לשלב זה ולכאורה, פגמים במכרזים המצדיקים את התערבותו.

בית הדין קבע, בין היתר, כי טרם נקבעה זהותם של חברי ועדת המכרזים וממילא כל טענה בקשר להיותם בניגוד עניינים היא תיאורטית; כי אין יסוד בדין לבקשת המבקשים כי כל חברי ועדת המכרזים יהיו אנשי מקצוע "נייטראליים וחיצוניים לאגף החופים"; כי גם אם בעבר מונו מנהלי תחנות על פי ותק, הדבר שונה נוכח דרישות הדין המחייב את איוש המשרות באמצעות מכרזים, ואושר בהליך משפטי קודם; כי לא הוכחה הטענה בדבר הקלה בתנאי הסף במסגרת המכרזים לעומת מכרזים קודמים, והדרישות (לרבות ל – 12 שנות לימוד, יחסי אנוש תקינים וניסיון רלוונטי) הן "כישורים סבירים והגיוניים המצויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק", מבלי שהוכח שנבחרו על מנת להתאים למועמדים ספציפיים; כי לא הוכח שהמשיבה הציבה את המבקשים בכוונה תחילה בתחנות בהן לא יוכלו לצבור ניסיון מקצועי על מנת לקדם מועמדים אחרים; וכי "המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בהחלטת המשיבה בדבר קביעת תנאי המכרזים ו/או פגמים בכינוסה או הרכבה של ועדת הבחינה". בית הדין הוסיף, עם זאת, כי "טענות המבקשים (לגבי העדר אפשרותם לצבור ניסיון - ס.ד.מ) מותירות טעם מר ותחושה קשה", ולכן ראוי כי המשיבה "תבחן טענות אלו לעומקן" ותשקול את האפשרות להציב את המבקשים בתחנות אחרות וכן "הגדרת קריטריונים ענייניים ואוביקטיביים להצבת מציל בתחנה כלשהי בה באפשרותו לצבור ניסיון ניהול...". לסיכום דחה בית הדין את הבקשה, תוך ביטול הצו הארעי ותוך חיוב המבקשים בהוצאות בסך של 1,500 ₪ כל אחד. להשלמת התמונה יצוין כי טרם נקבע מועד לשמיעת התיק העיקרי, וכי ביום 30.8.16 דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע החלטתו.

4.המבקשים טוענים בבקשת רשות הערעור, בין היתר, כי המכרזים מנוגדים לעקרון השוויון שכן "נתפרו" לזוכים ספציפיים על בסיס שיקולים זרים; כי קיים ניגוד עניינים מובנה וחמור בניהול אגף החופים ובקשר בין מנהלו לבין יו"ר ועד העובדים; כי המבקשים ועובדים נוספים נתונים כתוצאה מכך למסכת התעמרויות והתנכלויות; כי תנאי הסף במכרז אינם סבירים ואינם שוויוניים, לרבות הדרישה ל – 12 שנות לימוד ללא אפשרות להמירה בוותק/ניסיון; כי המשיבה לא טרחה להביא לעדות את מנהל אגף החופים אלא את מנהל אגף משאבי אנוש שכלל אינו בקי בעובדות הרלונטיות, והדבר אמור להיזקף לחובתה; כי קיים במשיבה הסכם פנימי לפיו המציל הוותיק או המבוגר ביותר ישמש כמנהל תחנה, ויש לפעול לפיו; כי בית הדין התעלם מטענותיהם בעניין מינוי אחיו של יו"ר ועד העובדים כמנהל תחנה בפועל באופן המעניק לו יתרון בלתי הוגן במכרזים, ותוך התעלמות מהכללים בדבר העסקת קרובי משפחה ברשויות מקומיות; כי ועדת המכרזים עתידה להתכנס ביום 14.9.16 ולכן יש הצדקה ליתן להם רשות ערעור שאם לא כן "התביעה עלולה להתרוקן מתוכן ועלול להיגרם להם נזק כבד ובלתי הפיך"; כי יש להורות למשיבה לפרסם את שמות חברי ועדת המכרזים לפחות שבועיים טרם ישיבת הוועדה על מנת לאפשר למבקשים לטעון בעניין זה, והדבר נקבע במפורש בהליך משפטי קודם; כי המשרות לא אוישו משך למעלה משבע שנים וממילא לא ייגרם נזק משמעותי מעיכוב המכרזים לתקופה נוספת, קל וחומר כאשר עונת הרחצה נמצאת לקראת סיום; כי נקבע בהליך משפטי אחר שהמשיבה מתנהלת על בסיס שיקולים פוליטיים וכתוצאה מכך יש לערוך בחירות חדשות, כאשר פרסום המכרזים במועד זה נועד לאייש את המשרות במקורבים לשלטון הנוכחי; וכי בית הדין האזורי עצמו שוכנע כי טענותיהם של המבקשים מותירות "טעם מר ותחושה קשה", ויש ליתן להמלצותיו בקשר לכך תוקף אפקטיבי עוד טרם הדיון במכרזים ולא לאחריו.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי ובחנתי את טענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים, אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

6.כפי שעולה מהפירוט לעיל, למבקשים טענות רבות כנגד מעסיקתם, במישורים רבים, ורק חלקן נוגעות למכרזים - המצויים בשלבי טיפול וטרם התקבלו בהם החלטות. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת ראיות בהיקף מצומצם לצורך מתן הכרעה בבקשה הזמנית, לא שוכנע כי הוכחה לפניו במידה הנדרשת עילת תביעה המצדיקה את עיכוב המכרזים, וקבע לצורך כך קביעות לכאורה לפיהן לא הוכח הסכם פנימי תקף המאפשר ביצוע מינויים ללא פרסום מכרז פנימי; לפיהן תנאי הסף במכרזים אינם חורגים ממתחם הסבירות ולא הוכח כי נקבעו על מנת להתאים למועמדים מסוימים; לפיהן לא הוכח כי המבקשים הוצבו בכוונת מכוון בתחנות שלא יאפשרו להם צבירת ניסיון מתאים (אם כי המשיבה התבקשה לשקול טענותיהם בנושא זה); ולפיהן לא הוכחה הצדקה לשינוי הרכבה של ועדת המכרזים בניגוד להרכב הקבוע בדין, באופן שתורכב מ"אנשי מקצוע" בלבד.