בר"ע 8955-06-16

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר ירן מגל ומר דניאל אמזלג; ס"ק 32966-12-15) מיום 17.5.2016, שבה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של בקשת הצד שהגישה נגדה המשיבה (להלן – ההסתדרות) בעניין חלותו ואכיפתו של צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון מיום 22.2.2010 (להלן – צו ההרחבה).

   הרקע לבקשה, בהתאם למפורט בהחלטת בית הדין האזורי

2. בקשת הצד הוגשה לבית הדין האזורי, לאחר ששתי עובדות לשעבר של המבקשת (להלן – העובדות), פנו אליה בהתראה לפני הגשת תביעה. עותק מפנייתן נשלח גם להסתדרות. לאחר שההסתדרות קיבלה תלושי שכר המעידים על הפרה לכאורה של הוראות צו ההרחבה, פנתה ההסתדרות ביום 19.10.15 למבקשת בהתראה לפני הגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי. בתשובתה לאותו מכתב הסבירה המבקשת על הליך הדרגתי המתקיים אצלה מזה 3 שנים להסדרת זכויות העובדים על פי הצו. ביום 11.11.15 התקיימה ישיבה בין נציגי הצדדים, אולם משהתגלעו חילוקי דעות ביניהם ביחס לאופן הפעולה הנכון לשם הסדרת זכויות עובדי המבקשת, הוגשה ביום 16.12.15 בקשת הצד.

3. בבקשת הצד טענה ההסתדרות, כי המבקשת מפרה את הוראות צו ההרחבה לגבי רכיבי השכר הבאים: הפרשות לקופת גמל (תגמולים ופיצויים), הפרשות לקרן השתלמות, תוספת ותק, משכורת 13, ביגוד, צבירת ימי מחלה וחופשה ודמי הבראה.

   ההסתדרות ביקשה בבקשת הצד הן סעדים הצהרתיים, שעניינם חלות צו ההרחבה וחובת המבקשת לפעול על פיו, והן סעדים אופרטיביים, שעניינם חיוב המבקשת בתשלום הזכויות לעובדיה בהתאם לצו, והעברת דיווחים מפורטים להסתדרות בדבר השלמת התשלומים או עדכון הזכויות רטרואקטיבית לעובדים קיימים ועובדים לשעבר, אשר עבדו במבקשת מיום 2.2.10 ואילך.

4. יצוין, כי כחצי שנה עובר להגשת בקשת הצד, ביום 25.6.15, הגישו העובדות בקשה לאישור תביעתן כנגד המבקשת כתובענה ייצוגית. העובדות עתרו לתשלום הרכיבים הבאים בלבד: הפרשות לקופת גמל, הפרשות לקרן השתלמות, תשלום תוספת ותק ותשלום משכורת 13.

   הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה בתחילה נגד המבקשת ונגד ההסתדרות. האחרונה הגישה בקשה להימחק על הסף מן ההליך, ובהחלטה מיום 3.1.16 הבקשה נגד ההסתדרות נמחקה על הסף.

5. ביום 3.1.16 ביקשה ההסתדרות כי שתי הבקשות - בקשת הצד והבקשה לאישור תובענה ייצוגית - תישמענה לפני גורם שיפוטי אחד, ובקשתה התקבלה בהחלטת נשיא בית הדין האזורי. דיון מקדמי בשתי הבקשות התקיים ביום 24.1.16.

6. ביום 10.1.16 הגישה המבקשת תגובתה לבקשת הצד, ובה העלתה טענה כי בית הדין נעדר סמכות לדון בבקשה, שכן זו הוגשה על ידי ארגון עובדים שאינו הארגון היציג של עובדיה. המבקשת התייחסה בבקשתה לפסיקת בית הדין, אשר "לאורך השנים הורידה ממשקלו של מבחן זהות הצדדים והעלתה את קרנו של מבחן העילה" וטענה כי היא חסרת היגיון, "שכן הדבר מכשיר את המבקשת (ההסתדרות), שהינה החותמת הבלעדית כמעט על צווי הרחבה והסכמים קיבוציים, להיות צד לסכסוך קיבוצי בכל חנות, קפיטריה, כל מוסך, כל משרד וכל מקום עבודה באשר הוא, יש, או אין בו ארגון יציג ודי בקיומו של הסכם קיבוצי שהורחב, בכדי להקנות לה גישה וכניסה ברגל גסה לכל מקום תעסוקה". לפיכך, טענה המבקשת כי יש מקום "לרסן" את ההסתדרות ולקבוע שהיא אינה ראויה להגיש את הבקשה דנן.

   עוד טענה המבקשת, כי הסעדים המבוקשים בבקשת הצד אינם מתאימים לאופיו של ההליך, שהוא במהותו "הצהרתי בלבד ולא אכיפתי". בנוסף, מכיוון שההסתדרות אינה הארגון היציג של עובדי המבקשת, נטען כי היא אינה יכולה להתערב באכיפת צו ההרחבה אלא רק בקביעת עצם תחולתו, דבר שאינו נחוץ בנסיבות העניין, שכן המבקשת מודה בתגובתה כי צו ההרחבה חל עליה. משכך, טענה, אין צורך בבירור הסכסוך הקיבוצי.