בר"ע 63924-03-15

השופט אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 21.3.15 (השופט תומר סילורה; סע"ש 25696-03-14), שבה נדחתה בקשת המבקש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיב. בנוסף התיר בית הדין למשיב, במסגרת ההחלטה האמורה, לכמת את הסעד הנתבע על ידו בגין עוולת לשון הרע ובגין הפרת הסכם.

   המסגרת העובדתית

2. להלן עובדות המסגרת הרלוונטיות לענייננו:

   • המשיב (להלן – התובע) היה בזמנים הרלוונטיים להגשת התביעה מו"ל של מגזינים בתחום העיצוב, וכן הבעלים והמנהל של המכללה ללימודי עיצוב (להלן – המכללה). כחלק מהתמחות המכללה בעיצוב פנים, הוחלט על פיתוח רעיון חדשני של קורס "רב תחומי", שהיה בו איזון בין התחום הטכני לתחום היצירתי בתוך תוכנית הלימודים.

   • לפי הנטען על ידי התובע, בחודש דצמבר 2001 החלה המכללה בשיווק הקורס המיוחד וחיפוש אחר מרצים וכן החלה היענות והרשמה לאותו קורס. המערער (להלן – הנתבע) הגיש מועמדות להעסקה כמרצה במכללה והתובע החליט להעסיקו.

   • בחודש אוקטובר 2002 החליט התובע לסיים העסקתו של הנתבע. לטענת התובע, לאחר פיטורי הנתבע, פנה האחרון למכללה לבנייה בישראל (להלן –המכללה לבנייה), הציע לה לפתוח קורס עיצוב רב תחומי והחל לעבוד עבורה.

   • ביום 13.7.03 הגיש התובע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, תובענה נגד הנתבע (הנתבע 1) והמכללה לבנייה (הנתבעת 2). במסגרת תביעתו טען התובע לפגיעה בזכויות יוצרים בקשר לחומרים לימודיים, לשון הרע והפרת הסכם, ועתר לחייב את הנתבע ואת המכללה לבנייה לפצותו. וכך נכתב בסעיף 28 לכתב התביעה:

     "התובע מעריך את נזקיו בסך כולל של 250,000 ₪ הכוללים פיצוי בגין לשון הרע והפרת ההסכם מנתבע 1, פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים והפרת סימני מסחר מהנתבעים 1,2, ופיצוי כספי מהנתבעת 2 בשל הרווחים הכספיים שהפיקה מהקורס שהעבירה ושייך לתובע".

   • ביום 9.5.05, במסגרת הליך גישור שנערך בבית משפט השלום, הגיעו המכללה לבנייה והתובע להסדר המסלק את המחלוקות ביניהם, ובמסגרתו תשלם המכללה לבנייה לתובע סכום של 7,000 ₪ (להלן – הסדר הפשרה). הנתבע לא התייצב לדיון שהיה קבוע לאותו היום (9.5.05) בבית משפט השלום. במעמד הדיון ניתן פסק דין הנותן תוקף להסדר הפשרה, ומחייב את הנתבע, בהעדר התייצבות, לשלם לתובע את הסכום שנתבע בכתב התביעה – 250,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט.