בר"ע 61764-06-16 דורון בירגר נ' LANDMARK VENTURES INC ואח'

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטה, בפתקית, מיום 10.6.2016, שניתנה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שמואל טננבוים), לפיה נדחתה בקשת המבקש להורות על פרסום פסק דינו של בית הדין האזורי בסע"ש 21654-07-13 (להלן – ההליך העיקרי) ועל פרסום שמות הצדדים בהליך העיקרי.

הרקע לבקשה

1. המבקש וחברה המצויה בשליטתו הגישו תביעה נגד המשיבות בסך 1,691,576 ₪ בגין זכויות שונות של המבקש כ"עובד" במשיבות. במוקד המחלוקת בין בעלי הדין עמדה התקשרות בין המשיבה 1, חברה הרשומה בארה"ב ומנהלת בנק השקעות המתמחה בתחום הפיתוח העסקי, לבין המבקש, מנהל מנוסה ובעל מוניטין במשק הישראלי, לפיה ינהל המבקש את פעילות המשיבה 1 בישראל ויכהן כ – CEO ("מנכ"ל" כהגדרת התפקיד בפסק הדין בהליך העיקרי) של המשיבה 2, השלוחה של המשיבה 1 בישראל, תמורת שכר ומענקים כמפורט בהסכם ההתקשרות. במסגרת תפקידו היה על המבקש לאתר חברות טכנולוגיות בעלות פוטנציאל עסקי למשיבות, לסייע למשיבות לגייס משקיעים, לערוך מיזוגים וכיוצא באלה פעילויות. בהערת אגב נעיר, כי המשיבה 1 נרשמה בישראל כ"חברת חוץ" – היא המשיבה 2 – וכי, כנטען על ידי המשיבה 1, המשיבה 2 אינה אישיות משפטית נפרדת. עם זאת, להלן נתייחס, כבעלי הדין עצמם, ל"משיבות" ביחד ולחוד, משלאבחנה הנטענת אין נפקות בהליך שבפנינו.

2. המשיבות טענו כי בין הצדדים לא התקיימו כלל יחסי עובד-מעסיק וכי, בכל מקרה, יש להכריע במחלוקת על פי הדין האמריקאי כהוראות הסכם ההתקשרות בין הצדדים. במקביל, הגישו המשיבות תביעה שכנגד נגד המבקש והחברה שבשליטתו בסכום של 1,845,500 ₪ בעילות שונות שעיקרן הפרת התחייבויות חוזיות, פגיעה בסודות מסחריים וגזל. כמו כן נתבקש צו מניעה קבוע להגבלת עיסוקו של המבקש.

3. בית הדין האזורי (השופטת א' אגסי ונציגי הציבור גב' ר' הרצוג ומר א' שלייפר) קיבל את טענת המבקש אודות קיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבות וחייב את המשיבות לשלם למבקש סכום של 480,247 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועדים שונים הנקובים בפסק הדין, בגין תשלומי בונוס והפרשי שכר עבודה וכן סכום נוסף של 5,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר. מנגד, דחה בית הדין את התביעה שכנגד וציין כי "לטעמנו טוב היה אם לא היתה מוגשת כלל". המשיבות חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪ (להלן – פסק הדין). יצוין, כי בפסק הדין הורה בית הדין האזורי, כי כספים של המשיבות שנתפסו בתאגיד בנקאי במסגרת הליך של עיקול זמני, יועברו מהמחזיק למבקש.

4. לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש שתי בקשות לבית הדין האזורי. האחת, הבקשה לפרסום פסק הדין ושמות הצדדים. הבקשה הוגשה לנוכח העובדה, לפיה הוטבעו על גבי פסק הדין המילים "דלתיים סגורות" ובפועל פסק הדין לא פורסם. לגישת המבקש, כמפורט בבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי, "נוהל התיק משום מה בדלתיים סגורות" מבלי שהוגשה בקשה וממילא מבלי שניתנה החלטה על כך, "ככל הנראה בשוגג". השנייה, בקשה להשבת הערבויות שניתנו במסגרת הליך העיקול הזמני, לנוכח העובדה שהתביעה התקבלה והסכום שנתפס בהליך העיקול היה נמוך מהסכום שנפסק לזכות המבקש. לאחר שהמשיבות השיבו לבקשה לפרסום פסק הדין והמבקש הגיב לתשובתן ומשלא ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשות, הגיש המבקש בקשה למתן החלטה, על גביה ניתנה החלטת בית הדין בשתי הבקשות מושא בקשת רשות הערעור (להלן – ההחלטה), בזו הלשון:

   "הואיל וההליך כולו התנהל בדלתיים סגורות, וככל הנראה בהסכמת כל הצדדים, ומשאין מדובר בפסק דין חלוט הואיל ותלוי ועומד ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, איני מוצא מקום בשלב זה לשינוי המצב ולהורות על פרסום פסק הדין ושמות הצדדים אלא לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי וככל שעדיין יהיה צורך במתן החלטה בבקשה זו. בשל הערעור האמור אני דוחה את הבקשה להשבת הערבות הבנקאית וערבות צד ג'."

    

   בקשת רשות הערעור ועמדות בעלי הדין

5. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור בגין שני ראשי ההחלטה. נקדים ונציין, כי לפי המלצת בית דין זה הסכימו הצדדים, כי הערבות הבנקאית וערבות צד שלישי שהופקדו מטעם המבקש יוחזרו לידיו, מבלי שיהא בכך כדי לגרוע מטענותיהם, כך שהדיון וההחלטה להלן יצטמצמו לסוגיית פרסום פסק הדין ושמות הצדדים.

6. בבקשת רשות הערעור עמד המבקש על הזכות החוקתית לפומביות הדיון, תקף את הקביעה העולה מההחלטה לפיה הדיון התנהל בדלתיים סגורות מכח הסכמת הצדדים – הן בהיבט העובדתי של היעדר הסכמה והן בהיבט המשפטי שהסכמה כאמור, אפילו ניתנה, היא חסרת תוקף – כמו גם את הקביעה לפיה לשם פרסום פסק הדין ושמות הצדדים יש להמתין עד שפסק הדין יהפוך לחלוט. המבקש הוסיף וטען, כי בית הדין שגה בהחלטתו בכך שקבע כי פרסום פסק הדין ושמות הצדדים יהווה שינוי מצב. המבקש אף עמד בבקשת רשות הערעור על הגישה הליברלית למתן רשות לערער על החלטה שניתנה לאחר פסק הדין.