בר"ע 60463-09-14 . ניתנה ביום 06 נובמבר 2014

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 9141-05-14). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי בחלקו את ערעור המוסד על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.3.14 (להלן גם: הוועדה), והורה להשיב את עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב בצירוף הוראות. בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן, אין להחזיר את עניינו לדיון לפניה.

2.לפי העולה מן הבקשה, המבקש, יליד 1950, עבד כפקיד תפעול בעמילות מכס במשך 37 שנים. ביום 23.12.09 נודע למבקש על פיטוריו מעבודתו באמצעות שיחת טלפון, ופגיעתו "לחצים בחזה, נפשי" הוכרה כתאונה בעבודה. בפסק דינו, עמד בית הדין האזורי בהרחבה על השתלשלות ההליכים בעניינו של המבקש, עד שביום 5.11.13 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, המחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר (בל' 19545-08-13).

3.בהמשך לכך, התכנסה הוועדה ביום 5.1.14, פירטה את הממצאים הרפואיים, לרבות התרופות אותן הוא נוטל, והסימפטומים אותם הוא מתאר. הוועדה ביקשה כי תבוצע למבקש בדיקה פסיכודיאגנוסטית חוזרת לאיתור סימנים דיכאוניים ופוסט טראומתיים; כי יומצא דו"ח ניפוק תרופות בפועל מיום התאונה ועד למועד ישיבת הוועדה, וכן תוגשנה חוות דעת מיועץ בתחום הנוירולוגי ויועץ בתחום הפנימי.

ביום 8.1.14 נבדק המבקש על ידי דר' סבטלנה טוב, יועצת לוועדה בתחום הנוירולוגי. נוכח ממצאי בדיקתה אבחנה דר' טוב כי המבקש סובל מ"פולינוירופתיה היקפית בידיים וברגליים, רעד פיסטורלי". בפרק הסיכום והמסקנות של הוועדה צוין כי "היועצת קובעת שנוירופתיה כנראה משנית לסכרת מסוג 2 של הרבה שנים ואין כל קשר בין הנוירופתיה לאירוע הנדון". במועד זה נבדק המבקש על ידי דר' צ'יובוטרו, יועץ לוועדה בתחום הפנימי. נוכח ממצאי בדיקתו אבחן דר' ציובוטרו כי המבקש סובל מ"יתר ל"ד, סוכרת אשר היו קיימים לפני התאונה הנדונה", וסיכם כי "אין כל קשר סיבתי בין הסוכרת והיתר ל"ד של התובע עם התאונה הנדונה".

ביום 9.3.14 התכנסה הוועדה לסכם את הדיון בעניינו של המבקש, וקבעה לו דרגת נכות בגין הליקוי הנפשי ממנו הוא סובל בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 34(ב)(2). בנוגע לתחום הנוירולוגי קבעה הוועדה כי "עיינה בחוו"ד של דר' צ'יובטרו פנימאי מיום: 8/1/14 ובחוו"ד של דר' טוב – נוירולוגית מיום: 8/1/14 ומאמצת את מסקנותיהם כי תלונותיו לא קשורות לתאונה הנדונה. הוועדה קובעת נכות כמפורט מעבר לדף". בטבלה המסכמת את שיעור הנכות היציבה קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בתחום הנוירולוגי בשיעור 20%, לפי סעיף ליקוי 29(2)(א) מותאם. דרגת נכותו היציבה המשוקללת של המבקש, לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה על 42%.

4.לאחר שקבעה הוועדה את דרגת נכותו של המבקש, ומבלי שהתבקשה עמדתו, פנה המוסד ישירות לוועדה, על מנת שתדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, ותתקן את "טעות הקולמוס" שנפלה בהחלטתה. בעקבות זאת, פנה המבקש בבקשה דחופה למתן צו שיימנע את כינוס הוועדה. ביום 1.5.14 הורה בית הדין האזורי למחוק את התובענה שהגיש המבקש, לאחר שהמוסד חזר בו מפנייתו לוועדה. עם זאת קבע בית הדין האזורי כי המוסד פעל בדרך בלתי ראויה וחמורה, שיש בה כדי לפגוע בזכויותיו המהותיות של המבקש ובאמון הציבור. בהמשך לכך, חייב בית הדין את המוסד בהוצאות המבקש בסך 3,000 ש"ח (בל' 37387-03-14, להלן: הליך צו המניעה).

נוכח דברי בית הדין באותו הליך הגיש המוסד ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה, הוא מושא הבקשה שלפניי.

5.בפסק הדין שניתן בערעור שהגיש המוסד קבע בית הדין האזורי, כדלקמן:

"החלטת הוועדה באשר לקיומה של נכות בתחום הנוירולוגי דורשת הבהרה. כאמור, המומחית היועצת לוועדה בתחום זה קבעה כי אין נכות בתחום הנוירולוגי והוועדה סיכמה כי היא מאמצת את חוות-דעתה. על רקע זה לא ברור ויש להבהיר בגין מה ניתנה הנכות שנקבעה בטבלה המסכמת בתחום הנוירולוגי.

... יחד עם זאת, יש טעם בטענת הנפגע כי המומחית היועצת בתחום הנוירולוגי, ובעקבותיה גם הוועדה, לא בחנו באופן מפורש את הצדקת קביעת הנכות בגין סימפטומים ותלונות של היעדר יציבות כתולדה של תופעות לוואי של תרופות אותן נוטל הנפגע בשל הפגיעה שהוכרה. לפיכך, ומכיוון שערר המוסד מכוון לעניין זה, יש מקום שהוועדה תבחן נקודה זו באופן מפורש.

מכיוון שכך, אין מקום שהעניין יוחזר לוועדה עם הוראות כמבוקש בהודעת הערעור, ורק לצורך תיקון אחוזי הנכות, אלא לצורך עיון מחדש בהחלטה ומתן נימוקים מתאימים.