השופטת רונית רוזנפלד
1.לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 1.11.16 בדבר מחיקת סעיפים והוצאת נספחים מתצהיר המבקשת, ומחיקת סעיפים מתצהירי עדים מטעם המבקשת (סע"ש 19968-11-14; השופטת נטע רות). הבקשה מושא החלטת בית הדין האזורי התייחסה למחיקתם של סעיפים 12, 14, 20-50, 56, 68-70, 111-117, 131-132, 137, 144(ז), 145, 147, 149 ו-153 (בחלקו) מתצהיר המבקשת.
2.המשיבות טענו בבית הדין האזורי כי הסעיפים שמחיקתם התבקשה אינם רלוונטיים בעליל להליך הנדון, "כך שיש בדיון בטענות המועלות בהם כדי לסרבל ולהאריך את הדיון בתיק בצורה משמעותית שלא לצורך ולבזבז זמן שיפוטי יקר, להסיט את הדיון מעיקרו אל עבר טענות אווירה סנסציונית שאין בהן דבר וחצי דבר ואין להן כל נגיעה לעילות התביעה הנטענות כנגד הנתבעות".
3.בהחלטה מושא הבקשה נעתר בית הדין לבקשת המשיבות, באופן שהורה על מחיקת מרבית הסעיפים שמחיקתם התבקשה. בהחלטתו עמד בית הדין האזורי על השתלשלות העניינים עד לפתיחתו של ההליך שלפניו, ופירט את התשתית העובדתית הרלוונטית שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. זאת, לרבות בקשר לתביעה שמנהלת המבקשת במקביל כנגד המשיבות בבית משפט השלום, בעניינים שאינם מתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
בהתייחסו לבקשה קיבל בית הדין האזורי את טענת המשיבות בדבר חוסר הרלוונטיות של הסעיפים שבתצהיר, לתביעה, על עילותיה השונות שמתחום יחסי העבודה. זאת, גם בשים לב לכך שהתנהלותן של המשיבות בעניינים של גיוס כספים ותרומות, שבקשר אליהם טוענת המבקשת טענות בדבר מרמה וגזל, אינן מתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, והן עומדות לבירור בתביעת המבקשת המתנהלת במקביל בבית משפט השלום. בית הדין אף הוסיף, כי בטענות אלה של המבקשת אין כדי לסייע לה בטענתה בדבר תחולת הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בית הדין הדגיש כי "הזמן השיפוטי שיוקצה לבירור טענות אלה של מרמה וגזל, אשר לטעמי אינן רלבנטיות לעילות התביעה בתיק זה - צפוי להיות רב ולהביא לסרבול והארכת ההליך שלא לצורך. כמו כן ובנוסף הדבר עלול אף להביא למצב שבו תינתנה הכרעות שיפוטיות סותרות באותם עניינים ולכך שבתי משפט שונים יעסקו בבירור עובדתי מורכב בשאלות דומות ויקצו לכך, כל אחד מצדו, זמן רב. זאת, על חשבון זמנם של מתדיינים אחרים". כמו כן ציין בית הדין "בירור הטענות הנוגעות לאופן גיוס התרומות מצדדים שלישיים ומהתובעת, לרבות טענת הגזל והמרמה נדרש לצורך ההכרעה בעילת התביעה שעניינה תשלום פיצוי לא ממוני - אינה נראית לי. זאת משום שהתשלום הפיצוי הנ"ל בהליך זה נוגע אך ורק לעילות המצויות בסמכות בית הדין זה קרי, לעילות הקשורות להפסקת ההתקשרות עם התובעת כעובדת. זאת להבדיל מהפסקת הקשר שבין התובעת לבין המרכז בהיבטיו האחרים, אשר בגינה תבעה התובעת פיצוי נפרד, שאינו ממוני, במסגרת תביעתה בבית משפט השלום".
4.בית הדין סיכם וקבע כי אין להידרש במסגרת הליך ההוכחות המתקיים לפניו לכלל הטענות הנוגעות לאופן גיוס תרומות מצדדים שלישיים, כמו גם מן המבקשת, וכן להתנהלות הכספית של המשיבות שאיננה רלוונטית לעילות התביעה. על כן קיבל בית הדין האזורי את הבקשה למחיקת הסעיפים שהתבקשו, למעט סעיף 12 לתצהיר המבקשת.
מאותם הטעמים, וכן בשים לב לכך שהנספחים מושא הבקשה הינם פרסומים מן העיתונות, ומשכך, משקלם הראייתי, גם לו היו מתקבלים, היה אפסי אם בכלל, קיבל בית הדין האזורי את הבקשה להוצאתם מתצהיר המבקשת. בית הדין הדגיש "אכן תביעתה של התובעת כוללת בחובה טענות קשות וחמורות כנגד הנתבעות אשר אכן ראויות להתברר לעומקן. טענות אלה אף עתידות להתברר במסגרת התביעה בבית משפט השלום במסגרת התביעה שהגישה התובעת והסעדים הכספיים המשמעותיים להם עתרה באותו הליך". למניעת התדיינויות נוספות ציין בית הדין כי החלטתו אף מתייחסת לעדויות של עדים נוספים, ככל שעדויות אלה נוגעות לסוגיות אותן מצא בלתי רלוונטיות לבירור ההליך, בנושא הגזל והמרמה ובאופן גיוס התרומות מן המבקשת ומצדדים שלישיים.
כמו כן קיבל בית הדין האזורי את הבקשה למחיקת סעיף 144(ז) לתצהיר המבקשת, הכולל בתוכו תביעה לתשלום פיצוי כספי בגין עגמת נפש שלא יפחת מ-250,000 ש"ח. זאת בשים לב לכך שרכיב זה לא כומת בכתב התביעה ומשכך, על פי קביעת בית הדין האזורי, אין להידרש לו.
5.במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור טוענת המבקשת כי מחיקת הסעיפים על פי החלטת בית הדין האזורי תגרום לה נזק כבד ובלתי הפיך, באופן שתישלל ממנה זכותה להוכיח היעדר התיישנות ותחולתם של סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. כמו כן טוענת המבקשת כי הגשת הבקשה למחיקת הסעיפים מתצהירה מהווה ערעור בדלת האחורית על החלטה קודמת של בית הדין האזורי מיום 8.3.15, בה נדחתה בקשה המשיבות למחיקת סעיפים מכתב התביעה. לטענת המבקשת, המשיבות מתנהלות בחוסר תום לב קיצוני וחמור כלפיה.
6.לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, בהחלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה, בהחלטות ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.
מן ההחלטה עולה כי בית הדין האזורי נתן דעתו לכל טענות המבקשת והגיע למסקנה בדבר היעדר רלוונטיות של אותם סעיפים שבתצהיר שמחיקתם התבקשה. צדק בית הדין האזורי כי הדיון בטענות שבאותם סעיפים אמור להתקיים לפני בית משפט השלום, ואין הן רלוונטיות לתביעות המבקשת שבמסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, לרבות בקשר לטענתה בדבר תחולת סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. דיון בטענות שהועלו בסעיפים האמורים אך יאריך ויסרבל את בירור תביעתה של המבקשת כנגד המשיבות בעניינים שמתחום יחסי העבודה שלא לצורך, ואף עלול להיווצר מצב של הכרעות סותרות של ערכאות שיפוטיות שונות בהתייחס לאותו מצע עובדתי. אף לא מצאתי טעות בהחלטת בית הדין האזורי שהורה על הוצאת הנספחים מתצהיר המבקשת. מדובר בנספחים העוסקים אף הם בטענות המבקשת בעניין גזל ומרמה בהתנהלות המשיבות כלפי צדדים שלישיים. כמו כן מדובר בעיקר בפרסומים עיתונאיים שמעצם טבעם, לא ניתן ליתן להם משקל ראייתי.
7.בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו לטענת המבקשת בדבר החלטה שניתנה בשלבים מוקדמים של ההליך, בה נדחתה בקשת המשיבות למחיקת סעיפים מכתב התביעה. בית הדין האזורי קבע לעניין זה בהחלטתו כי "החלטתו של בית דין זה בבקשה לסילוק על הסף ניתנה בשלב המקדמי והראשוני טרם שעמדו בפני בית הדין תצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי התובעת וכן בקשתה להזמנת עדים. מסמכים שמהם ניתן להעריך את היקף הזמן, המאמץ וההשקעה לרבות השקעת משאבים שיפוטיים שיידרשו מכל המעורבים בהליך על מנת לדון ולברר את טענות התובעת הנוגעות לאופן גיוס כספי התרומות על ידי הנתבעת, מצדדים שלישיים או מהתובעת ו/או לאופן ההתנהלות הכספית של המרכז. עניינים שאינם נוגעים ישירות לזכויות הנתבעות בהליך זה אלא לעילות התביעה המתבררות על ידי הערכאה המוסמכת בבית משפט השלום בתל אביב".