בר"ע 57902-06-14 ב' נ' מדינת ישראל - המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (גז"ז 62121-12-13 השופט קוגן), לפיה התקבל ערעור המבקש על החלטת ועדת המומחים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (להלן- חוק הגזזת).

2.ועדת המומחים (להלן- ועדת המומחים או הוועדה). בדיון בפניה מיום 13.8.2013 קבעה את הדברים הבאים:

"א. עיינה בכל מסמכי התביעה והנספחים המצורפים.

ב. הרופאים, חברי הועדה בדקו את ראשו של התובע ולא מצאו סימנים לקבלת הטיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת כמשמעותו בחוק.

ג. שמעה את התובע על הטיפול שקיבל כנגד מחלת הגזזת.

ד. התובע ציין בעדותו כי אין לו עדים היכולים להעיד בפני הועדה.

ה. מתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי הוועדה לא הוזכרו מחלות הכלולות בחוק."

3.המבקש ערער על החלטת ועדת המומחים לבית הדין האזורי וטען בתמצית את הטענות הבאות:

א.מעמדה של ועדת המומחים נקבע בסעיף 8 לחוק הגזזת, ומכוחו קמה סמכותה לקבוע האם יוכר תובע פיצוי לפי חוק הגזזת, כמי שקיבל טיפול בהקרנה.

ב. בפעולתה על פי דין ומתוקפו מהווה ועדת המומחים ועדה מעין שיפוטית.

ג.במעמדה זה קמה חובתה של ועדת המומחים לנהוג על פי עיקרי הצדק הטבעי וכללי המשפט המינהלי, לרבות חובת תום הלב וחובת ההגינות כלפי התובעים זכות שבדין, תוך הקפדה על "ניהול דיון כהלכתו, בקבלת החלטות לאחר בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית באופן המובנה והנכון בסבירות" [ע"ע 1091/00 אלעד שטרית - קופת חולים מאוחדת, פ"ד לה, 5, עמ' 31 , בעמי 34 ).

ד.במקרה דנן, ניתנה הלכה מפורשת של בית הדין הארצי ( שבמהלך דיון בה נכח אישית מנהל המרכז - ראה ע"ע 253/09 זכריה אאידה- מדינת ישראל, מיום 3/6/10 (להלן- עניין אאידה או הלכת אאידה). בהלכה זו נקבע כי" ועדת המומחים, בבואה להכריע אם ניתן טיפול בהקרנה, צריכה להחליט על כך בהתאם לראיות שבפניה. הראיות לעניין זה יכולות להיות, כמובן, היכללות בקובץ מודן, סימנים להקרנה בעור הקרקפת, עדויות וכו'.לאור האמור, לא צריכה להיות גם מניעה שעובדת לקות בליקוי מסוים, תהא גם היא בגדר ראייה שתצביע על אפשרות של קבלת טיפול בהקרנה.לעניין זה יש לאבחן בין ליקוי מסוים כמצביע על אפשרות קבלת טיפול בהקרנה, לבין שאלת אותו ליקוי כמקנה נכות, לאחר שנקבע כי הנפגע קיבל טיפול בהקרנה.המערערת במקרה שלפנינו טענה, כי ליקוי המנינגיומה אצלה מצביע על כך שהוקרנה בילדותה, ולכן יש לראותה כמי שקיבלה טיפול בהקרנות, טענה זו לא נבחנה כלל על ידי ועדת המומחים ולו במילה אחת, שעה שהיא הייתה חייבת התייחסות מצידה.לאור האמור יש להחזיר את עניינה של המערערת לועדת המומחים. ועדת המומחים תתייעץ עם נוירולוג ותיתן דעתה לכל האישורים הרפואיים הנוגעים למנינגיומה, מועד הופעתה,מקום הופעתה וכו'.על הועדה יהיה לדון בשאלה - האם בנסיבות הקונקרטיות של המערערת סביר יותר לקבוע, ככל שהיא אכן סובלת ממנינגיומה, כי המנינגיומה אצלה הינה תוצאת טיפול בהקרנה שקיבלה בעת הרלוונטית כקבוע בחוק, או שסביר יותר לקבוע, כי המנינגיומה אצלה הינה תוצאת סיבה אחרת."

ה.על הוועדה היה ליתן את דעתה להלכה שנפסקה בעניין אאידה ולפעול בהתאם לה.

ו.על הוועדה היה ליתן את דעתה לכך שמחלת המבקש מנויה על המחלות הכלולות בתוספת לחוק הגזזת ולתת לכך משקל מכריע בהחלטתה.

4.המוסד הסכים במהלך הדיון להחזיר את הדיון לוועדה "בנקודה הספיציפית של הערעור, היינו שאלת היותה של מחלת האנדומה שבה לקה המערער, ראיה שיש בה כדי לגרום לוועדה להכיר במערער כמי שקיבל הקרנות כמשמעותן בחוק. הוועדה תוכל אם תמצא לנכון להתייעץ עם מומחים נוספים בעניין. ככל שתמצא שאין מקום להתייעץ עם מומחים אחרים, תנמק זאת."