בר"ע 5348-06-14 סלימאן גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 57526-02-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.12.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, בתחולה מיום 1.4.12. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים בתיקו הרפואי ולכך שהוא סובל מצרידות קבועה.

2.לפי המפורט בבקשה, המבקש, יליד 1954 ומורה במקצועו אובחן כסובל מצרידות, ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה. ביום 11.6.13 קבעה ועדת רפואית מדרג ראשון כי למבקש דרגת נכות זמנית בשיעור 5%, מחודש אפריל 2012 ועד לחודש מאי 2014. על כך הגיש המבקש ערר לוועדה. ביום 16.12.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש. הוועדה שמעה את בא כוחו של המבקש שציין לפרוטוקול כי "עפ"י התיעוד הרפואי סובל הנפגע מצרידות כרונית. מבקש את הוועדה להתייחס למסמכים שבתיקו". כמו כן שמעה הוועדה את המבקש שציין כי הוא "עובד 39 שנים כמורה, מזה 7 שנים סובל [מ]צרידות עייפות בדיבור, הקול לא נקלט במידה מספקת אצל התלמידים ומתבקש לחזור על דבריו, לא יכול לעבוד יותר מ-3 שעות ביום. מרטיב את הגרון במים במהלך השיעורים. לא מעשן". בסעיף הממצאים והנימוקים ציינה הוועדה כדלקמן:

"מתלונן על צרידות והתעייפות הקול. פירט באריכות את תלונותיו וקולו נשמע עם צרידות מינימאלית, לא היה כל קושי בהבנת הדיבור. אינו מקבל טיפול תרופתי ספציפי למיתרי הקול.

בדיקת סיב אופטי מ-2012 העלתה שינויים מינימליים במיתרי הקול עם גירוי אזור האריתונדים שיכול להיות כתוצאה מריפלוקס שאין לו כל קשר לתנאי עבודתו."

הוועדה אבחנה כי המבקש סובל מ"צרידות מינימלית". בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן:

"הועדה מקבלת את ערר הנפגע והופכת את הנכות הזמנית לנכות קבועה בשיעור של 5% לפי סעיף 71(1)ב'(1) מיום 1.4.2012.

בעניין גובה הנכות הוועדה דוחה את ערר הנפגע, לאור הממצאים שפורטו."

משכך קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור 5%, בתחולה מיום 1.4.12. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שעמדו לפניה. תיקו הרפואי של המבקש מקופת חולים עמד לפני הוועדה, לרבות סיכומי ביקור שונים. הוועדה פירטה חלק מהמסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, וחזקה עליה שנתנה דעתה לכל התיעוד הרפואי שהונח לעיונה. הוועדה אינה חייבת להתייחס באופן פרטני לכל אישור רפואי של מומחה א.א.ג הניתן במהלך הטיפול השגרתי במבקש, ולא מדובר במסמך מהותי המחייב את התייחסותה. בית הדין הבהיר כי המסמך מיום 1.5.14 שהוגש במעמד הדיון הינו ממועד מאוחר להתכנסות הוועדה, ולכן ממילא לא יכלה הוועדה להתייחס אליו. כמו כן דחה בית הדין את טענת המבקש בנוגע לבדיקה הקלינית שנערכה לו, וקבע כי הוועדה ציינה שהוא פירט בהרחבה את תלונותיו. לכן, אין לקבל את הטענה שלאור משך השיחה לא יכלה הוועדה להתרשם מהצרידות בקולו. משכך קבע בית הדין כי הוועדה נימקה את מסקנתה באופן נהיר המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך הסתמכות על מסמכים רפואיים, בדיקת סיב אופטי וממצאי הבדיקה הקלינית, וכי לא נמצאה טעות משפטית בהחלטתה. לפיכך דחה בית הדין את הערעור.

4.בבקשתו חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי, ומדגיש כי הוא דיבר לפני הוועדה "מספר שניות". דיבור במשך זמן כה קצר אינו מאפשר התייחסות לטענתו כי הוא סובל מצרידות קבועה המחמירה לאחר שימוש יתר בקול. כמו כן, המסמך מיום 1.5.14 שהוגש במהלך הדיון בבית הדין האזורי מכיל ריכוז של המעקב הרפואי אצל מומחה א.א.ג המטפל בו, מיום 5.10.08 ועד ליום 10.6.13. מסמך זה מלמד כי המבקש מתלונן על צרידות מזה שנים, מורה במקצועו, מטופל בלוסיק; בתאריך 27.3.12 נרשם כי הוא סובל מצרידות; בתאריך 10.6.13 נרשם כי מדובר בצרידות קבועה אשר מחמירה לאחר שימוש יתר בקול. לכן היה על הוועדה להתייחס למסמך זה. משכך מבקש המבקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תתייחס בפירוט לתיעוד הרפואי בעניינו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.12.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.