בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
5324-06-14
08/02/2015
|
בפני השופטת:
רונית רוזנפלד
|
- נגד - |
המבקש:
ג.ב.ע.
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
החלטה |
השופטת רונית רוזנפלד
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 34088-02-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 6.8.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לנסיבותיו האישיות ולמסמכים רלוונטיים.
2.לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, למבקש, יליד 1948, נקבעה דרגת נכות רפואית יציבה משוקללת, בשיעור 75%. ביום 6.8.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש, וקבעה כדלקמן:
"התובע בן 65 אובחן כסובל מהפרעות במתן השתן, ליקוי ראייה, הפטיטיס B, סכרת עם סיבוכים, יל"ד.
בהופעתו בפני הוועדה מוסר שהפסיק לעבוד כעצמאי מנהל חברת הסעות. אינו רואה עצמו כמי שמסוגל לעבוד עקב הליקויים כפי שמתואר בפרוטוקול.
הוועדה בדעה כי למרות הליקויים התובע מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בכל עבודה שאין בה מאמץ גופני מיוחד עם אפשרות לארוחות סדירות וקרבה לשירותים. עבודות מסוג פקידות, מזכירות, ארגון מנהל, וכן עבודות הרכבה חרושתיות קלות."
משכך קבעה הוועדה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.
3.יצוין כי בתיק בית הדין נמצאת חוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות. על פי חוות הדעת המבקש "מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים". הרופא המוסמך ממליץ "לא משמרות לילה ועם נגישות לשירותים וארוחות מסודרות". כמו כן נמצא בתיק חוות דעת פקידת שיקום, בה מצוין כי השכלת המערער 12 שנות לימוד; כי בעברו התעסוקתי עבד כ-15 שנים במכבי אש; כי עבד כנהג אוטובוס, ומאז שנת 1986 עבד כעצמאי בעל חברה בה עבד כנהג וגם כמנהל החברה. פקידת השיקום מציינת את גישתו הנפשית הרגשית למחלתו המונעת בעדו לעבוד. על פי המלצת פקידת השיקום אין מניעה שימשיך לעבוד במקצועו או בעבודה דומה אחרת ובהיקף מלא.
4.בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה ציינה את הליקויים הרפואיים בהם לקה המבקש, ולאורם הבהירה כי המבקש מסוגל לעבוד יום עבודה מלא, במקומות עם אפשרות לארוחות סדירות וקרבה לשירותים. קביעת הוועדה מנומקת וסבירה, והיא עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום והרופא המוסמך. בית הדין דחה את טענות המבקש כי הוא נעדר השכלה וקבע כי מן המסמכים שהגיש עולה כי למבקש 12 שנות לימוד, והיה אף בעליה של חברה. בעניין חוסר יכולתו למצוא עבודות מסוג העבודות שהוצעו לו על ידי הוועדה, קבע בית הדין כי הוועדה אינה נדרשת לברר סוגיה זו. שיקולי הוועדה נוגעים ליכולתו של המבקש להשתכר באופן כללי, ומצב שוק העבודה אינו מהווה שיקול לעניין בחינת כושרו להשתכר. נוכח זאת לא מצא בית הדין האזורי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.
5.בבקשתו טוען המבקש כי קביעת הוועדה אינה מנומקת. על הוועדה היה להתייחס לנסיבותיו האישיות והשפעתן על כושרו לעבוד, ובכללן גילו, השכלתו הבסיסית אשר לטענתו עומדת על שמונה שנות לימוד, יכולתו לחזור לעבודה קודמת, יכולתו הפיזית והשפעת ליקוייו הרפואיים על כושרו להשתכר. נוכח ליקוייו הרפואיים וכישוריו הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודות שהוצעו על ידי הוועדה, בהן אין לו כל ניסיון ואף אינו יכול לרכוש בהן ניסיון מפאת גילו. בוודאי שהוא אינו מסוגל לעסוק בעבודות אלה במשך יום עבודה מלא. כמו כן טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה להמלצת פקידת השיקום ולחוות דעת הרופא המוסמך. כמו כן, מסמכים אלה אינם מפורטים ומנומקים.
6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים המפורטים היטב בפסק דינו של בית הדין האזורי, בהם לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. על האמור בפסק הדין אוסיף אך הדגשים אחדים.