בר"ע 52337-04-15 מינצברג נ' יניב ואח'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת העמיתה יהודית הופמן-גלטנר; סע"ש 25099-11-14) מיום 19.3.15, במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקש לגילוי מסמכים.

2.המשיבה 4 הינה שותפות והמשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) הינם השותפים בה. המבקש עבד בשותפות כיועץ ומנהל אדמיניסטרטיבי החל מיום 10.3.13 ועד פיטוריו ביום 30.11.13. במסגרת כתב תביעתו טען המבקש, בין היתר, כי פוטר בניגוד להסכם העסקה לתקופה קצובה, שאמור היה להסתיים ביום 10.3.15. המבקש דורש בגין כך, בין היתר, את הזכויות שהגיעו לו במהלך התקופה הקצובה בהתאם להסכם העבודה, לרבות שכר שווה-ערך לשכר שנמשך על ידי המשיבים ובונוס בשיעור של 10% נטו מרווחי השותפות בכל שנה. עוד דורש הוא פיצוי על הפרת האופציה שניתנה לו לרכישת 15% מהשותפות.

3.המבקש הגיש בקשה לגילוי מסמכים במסגרתה עתר, בין היתר, לקבלת כל המסמכים (דו"חות כספיים, כרטסות הנהלת חשבונות, דפי חשבונות בנק וכיו"ב) המעידים על רווחי השותפות ושכרם של המשיבים לתקופה שעד תום תקופת עבודתו הקצובה (כטענתו). המשיבים נעתרו להמצאת המסמכים המתייחסים לשנת 2013, אך סירבו להעביר מסמכים הנוגעים לתקופה שלאחר מכן, בה לא עבד המבקש בפועל. המשיבים אף כופרים בטענה כי דובר בהסכם העסקה לתקופה קצובה, וטוענים כי רשאים היו לפטר את המבקש במהלך התקופה, כפי שעשו (לגישתם, מטעמים מוצדקים).

4.בית הדין האזורי, בהחלטתו מושא הבקשה, קבע כי המבקש לא הוכיח בסבירות ראויה את זכאותו "לשכר עד תום תקופת החוזה ולרווחים", ולכן המסמכים המבוקשים על ידו אינם רלוונטיים לכאורה למחלוקות ואין לחייב את המשיבים למסור לו מסמכים הנוגעים לשנת 2014. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.המבקש טוען כי החלטת בית הדין קמא סותמת למעשה את הגולל על חלקים גדולים מתביעתו. לגישתו, כיוון שהופרה התחייבות חוזית להעסיקו עד ליום 10.3.15 – הסעד לו הינו זכאי לפי הפסיקה הנו שכרו בתקופה הקצובה, כאשר שכר זה – לפי הסכם עבודתו – נגזר מרווחי השותפות ומגובה השכר שנמשך על ידי המשיבים. בנוסף, הנו זקוק למסמכים אלו על מנת לכמת ולהוכיח את הפיצוי המגיע לו בגין הפרת האופציה שניתנה לו לרכישת 15% מהשותפות.

6.המשיבים תומכים בהחלטת בית הדין האזורי, מטעמיה.

7.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי לנכון להציע לצדדים את ההסדר הבא:

א.עיון בהסכם העסקתו של המבקש מעלה כי קיימים בו לכאורה שני סעיפים נוגדים (סעיף 3.1 הקובע לכאורה תקופת העסקה קצובה, וסעיף 3.2 הקובע לכאורה אפשרות להבאת ההסכם לידי סיום בהודעה מוקדמת של 30 יום). אחת המחלוקות בהן יידרש בית הדין האזורי להכריע לאחר שמיעת הראיות היא, לפיכך, שאלת פרשנותו של הסכם העבודה והאם יש לראות בו הסכם לתקופה קצובה.

ב.ככל שייקבע כי מדובר בהסכם לתקופה קצובה, וככל שייקבע כי הופר – יידרש בית הדין האזורי למחלוקת נוספת, והיא גובה הפיצוי המגיע למבקש בגין הפרת ההסכם. רק בשלב זה יידרש בית הדין לטענת המבקש לפיה שכרו בתקופה הקצובה אמור היה לעמוד על סך שווה-ערך לשכר שנמשך על ידי המשיבים בתקופה זו, ובנוסף בונוס בשיעור 10% מרווחי השותפות. רק לאחר שתתקבלנה (ככל שתתקבלנה) טענות המבקש בקשר לכך, יהא זכאי לקבלת המסמכים החשבונאיים לשנת 2014 הנדרשים לו לצורך כימות הסעד והוכחתו. טרם קביעה כאמור, גוברים לכאורה האינטרסים של המשיבים לסודיות ולפרטיות.

ג.לאור האמור, מוצע כי החלטת בית הדין קמא, לפיה המבקש "לא השכיל להוכיח בסבירות ראויה כי זכאי לשכר עד תום תקופת החוזה ולרווחים" – תבוטל. מדובר באחת המחלוקות המרכזיות בין הצדדים, שתוכרע רק לאחר קיום דיון הוכחות, על ידי מותב בית הדין האזורי שידון בתיק. עוד מוצע כי דיון ההוכחות - בלית ברירה ובאופן חריג - יפוצל, וכי שאלת זכאותו של המבקש למסמכים החשבונאיים של השותפות ושל המשיבים לשנת 2014 תוכרע על ידי מותב בית הדין האזורי רק בשלב השני של ההתדיינות, ולאחר שתתקבלנה (ככל שתתקבלנה) טענות המבקש כמפורט לעיל.