בר"ע 51120-05-14.האיגוד היהודי האירופאי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק ס"ק 20547-05-14; השופט יצחק לובוצקי; החלטה מיום 20.5.14), בה הורה בית הדין על מתן סעד זמני של המשך קיום יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין ששה עובדים המוזכרים בבקשת המשיבה 1 (להלן גם ההסתדרות).

הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות הצדדים:

2.ביום 13.5.14 הגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה למתן צווים ארעיים וקבועים במסגרת בקשת הצד. בבקשה נטען כי בכוונתו של המבקש, שהוא הבעלים והמפעיל של "ערוץ החדשות היהודי" (להלן גם הערוץ), לבצע שינויים מבניים חד צדדיים דרסטיים בערוץ תוך פגיעה בעובדים והתעלמות מפניות נציגות העובדים בעניין. בין הצווים אותם ביקשה ההסתדרות: צו מניעה ארעי לפיו על המבקש להימנע מביצוע כל החלטה בנוגע לשינוי מבני או ארגוני חד צדדי בערוץ; וצו עשה ארעי לפיו על המבקש להביא לידיעת נציגות העובדים את מלוא המידע בנוגע לשינויים המבניים בערוץ ולנהל עמם מו"מ קיבוצי.

המבקש טען בתגובה כי הוא אינו בעלים או מפעיל של ערוץ כלשהו וכי הערוץ אליו מתייחסת ההסתדרות כבר נסגר. לכן נטען כי המבקש כלל אינו מעסיק עובדים בישראל, כל העובדים שהועסקו על ידי המבקש בערוץ כבר פוטרו בחודש אפריל, והמבקש אינו קשור היום לערוץ. לכן נטען כי לא ניתן כעת להורות על פתיחה מחדש של הערוץ במסגרת בקשה לסעד זמני. עוד נטען כי גם המשיב 2 הוא עובד של הערוץ שפוטר.

3.ביום 20.5.14 התקיים דיון בבקשה ובסופו ניתנה החלטה בה נכתב כי המבקש לא הגיש תצהיר נגדי לבקשה ולא סתר את הנאמר בה, וכי בית הדין מוסמך גם ליתן סעד זמני של השבת או הימשכות יחסי עובד ומעביד בין ששת העובדים המוזכרים בבקשה לבין המבקש, בהיעדר ראיה לסתור את טענותיהם. לאור האמור, הורה בית הדין האזורי כסעד זמני על המשך קיום יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין ששת העובדים המוזכרים בנספח 2 לבקשה (להלן גם העובדים). מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי טעה בכך שראה את חזות כל הדיון בכך שלא הוגש תצהיר מטעם המבקש, ובכך שלא איפשר לב"כ המבקש לחקור את מצהירי ההסתדרות ולהשלים את טענותיו. לטענת המבקש, טענות ההסתדרות לא הוכחו ולא עלה בידיו להגיש תצהיר משום שבאותו זמן לא היה בארץ נציג של המבקש. עוד נטען כי הסעד של ביטול הפיטורים לא התבקש והוא אינו מעשי, והעובדים לא היו צד לתיק.

עוד נטען כי הבקשה לסעד זמני בלתי ישימה משום שהמבקש סיים פעילותו בישראל ואינו מעסיק בה עובדים, והערוץ כבר אינו קיים כלל.

5.בתגובת ההסתדרות מיום 23.7.14 להחלטת בית הדין נכתב, בלשון באי כוח ההסתדרות, כי: "דומה כי אכן אין טעם מעשי בהמשך מתן סעד זמני להמשך יחסי עובד ומעביד בין המבקשת לבין העובדים שכן בפועל המבקשת סגרה את שערי מקום העבודה". בהתאם, הודיעה ההסתדרות כי אין טעם ממשי לדון בשנית בבקשה למתן סעד זמני משום שהסעדים שהתבקשו בזמנו התייתרו. עוד צוין כי הצדדים ניהלו ביניהם שיח להביא לעריכת גמר חשבון ותשלום שכר העבודה לעובדים, שיח אשר לא הושלם.

עם זאת ההסתדרות שבה ומדגישה כי פעולותיו של המבקש נעשו תוך הפרה של חובות המוטלות עליו, וכי הוא נותר חייב בשכר עבודתם של העובדים שפוטרו, זכויות סוציאליות וגמר חשבון כדין.

בהמשך הדיון בבקשת רשות הערעור, הודיעה ההסתדרות כי היא מתנגדת לביטול הסעד הזמני, ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה בעניין. ההסתדרות שבה והדגישה כי טענותיו של המבקש לא נתמכו בתצהיר בבית הדין האזורי, וההחלטה נכונה ומוצדקת מההיבט של זכות ההתארגנות, מההיבט של קידום משא ומתן, ועל מנת למנוע מהמבקש להתחמק ממחויבויותיו.

6.הדיון בבקשת רשות הערעור מתבצע כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

אשר להכרעתנו:

7.לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים ולנסיבות העניין, במסגרת המצומצמת של ערעור על החלטה לעניין סעד זמני אשר מורה על המשך קיום יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין ששה עובדים, אנו סבורים כי אין מנוס מכך שבקשת רשות הערעור תתקבל כאשר הסעד הזמני שניתן התייתר ונעשה לא רלוונטי לאור העובדות.

8.כפי שצוין לעיל, המבקש טוען כי הסעד הזמני שניתן אינו מעשי ואינו ישים, משום שהערוץ סגר את שעריו והמבקש סיים את פעילותו בישראל. כמו כן, ההסתדרות עצמה מודה במפורש בהודעתה לבית הדין כי אין טעם מעשי בהמשך מתן הסעד הזמני, הואיל והמבקש סגר את שערי מקום העבודה. בנסיבות אלה, לא ברורה לנו התעקשותה של ההסתדרות על המשך תוקפו של הסעד הזמני והתנגדותה לכך שהסעד הזמני יבוטל, הואיל ואין כל משמעות מעשית להמשך קיום יחסי עובד ומעביד כאשר אין למעשה מקום עבודה בו ניתן יהיה לקיים את יחסי העבודה.

טענותיה של ההסתדרות לעניין הפרת זכויותיהם של העובדים על ידי המבקש אינן רלוונטיות להליך זה וחורגות ממסגרתה של המחלוקת אשר עוסקת אך ורק בסעד הזמני שניתן בהחלטה מיום 20.5.14. טענות אלה, לצד רצונה של ההסתדרות בקיום משא ומתן מול המבקש להסדרת זכויותיהם של עובדי המבקש עמם הסתיימו יחסי עבודה, ראוי שיידונו במסגרת ההליך בבית הדין האזורי.