בר"ע 43574-12-13 ש' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט עמירם רבינוביץ

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 1968-06-13; השופטת שרון אלקיים; להלן: פסק הדין) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 17.3.13 (להלן: הוועדה), אשר דחתה את ערר המבקש וקבעה כי המבקש אינו סובל ממגבלות מוטוריות הניתנות ליישום ברשימת הליקויים המנויים בהסכם בדבר גמלת ניידות שבין ממשלת ישראל למשיב (להלן: המוסד).

2. ביום 17.3.13 התכנסה הוועדה. בממצאי הוועדה נכתב בין היתר: "נכנס לחדר בכוחות עצמו. לובש פרניאל ספלינט על רגל ימין קשור לנעל. נתמך במקל בנקודה אחת..." הוועדה ערכה למבקש בדיקה נוירולוגית. בסיכום ממצאיה נכתב: "החזרת גידים לא הופקו בגפיים תחתונות. הבדלי היקף בקבוצת שרירי השוק לרעת צד ימין (2-3 ס"מ). החזרים פלנטים ופלקסיה. אין סימנים של נזק ב-CNS. ירידה בתחושה בצורת גרביים." במסקנות הוועדה נכתב כך:" הנבדק סובל מסכרת מזה 15 שנה. בבדיקה הנוירולוגית של היום נורופטיה סוכרתית בעיקר תחושתית ללא מגבלות מוטוריות אשר ניתנות ליישום ברשימת ליקויים קיימת. הוועדה מאשרת את החלטת הועדה המחוזית ודוחה את הערר."

3. המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה. בערעורו טען כי החלטת הוועדה אינה סבירה, אינה מנומקת וסותרת את האישור הרפואי מאת ד"ר ליפקין. המבקש טען כי באישור נכתב: "עקב חולשה ברגל ימין מתקשה בהליכה למרות שימוש בסד פיני" וכי למרות זאת הוועדה קבעה, ללא נימוק, כי אין למבקש כל הגבלה מוטורית הניתנת ליישום במסגרת רשימת הליקויים וזאת למרות שבפרק הליקויים "שיתוק" המופיע ברשימת הליקויים נמנה ליקוי של "תנועה בלתי רצונית בשרירי רגליים". כן טען המבקש כי מכיוון שישנה סתירה מהותית בין האבחון של הוועדה לאבחון של ד"ר ליפקין הוועדה הייתה צריכה לנמק בצורה מפורטת מדוע פסקה בניגוד לאמור באבחון של ד"ר ליפקין. כן טען המבקש כי הוא אובחן כסובל ממחלת drop footהגורמת למגבלות מוטוריות קשות בהליכה כתוצאה מנזק לשרירים, עצבים, שיתוק שרירים וכי ליקוי זה נכלל במסגרת הליקויים בפרק "שיתוקים" ברשימת הליקויים.

4. המוסד טען כי אין בנימוקי הערעור טענות משפטיות וכי כל הערעור מופנה כלפי הקביעות הרפואיות של הוועדה. כן טען המוסד כי האישור מאת ד"ר ליפקין עמד בפני הוועדה; כי הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית ובעקבות כך הסבירה את קביעתה כי מצבו אינו ניתן ליישום ברשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. עוד טען המוסד כי באישור מאת ד"ר ליפקין אליו הפנה המבקש אין אבחנה של "תנועה בלתי רצונית ברגלים" וכי ממילא מדובר בציטוט חלקי של סעיף הליקוי. בנוסף טען המוסד כי אין כל התאמה בין מצבו הרפואי של המבקש כפי שאובחן על ידי הוועדה או ד"ר ליפקין לבין סעיף(7) (ג)(1) לרשימת הליקויים.

5. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש וקבע כי החלטה הוועדה מנומקת כנדרש. הוועדה התייחסה לטענות המבקש והתבססה בהחלטתה על ממצאי בדיקתה וכן על המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה. לאור קביעת הוועדה כי המבקש אינו סובל ממגבלות מוטוריות אלא מניורופטיה סוכרתית בעיקר תחושתית החלטתה לדחות את ערעור המבקש הינה בהירה ומובנת. באשר לאישור מאת ד"ר ליפקין, בית הדין ציין כי הוועדה אמנם צריכה לציין את עיקר המסמכים שהיו לפניה ושהשפיעו על החלטתה אך אין על הוועדה חובה להתייחס לכל המסמכים שהיו ברשותה. כן קבע בית הדין כי משהאישור של ד"ר ליפקין אינו מהווה חוות דעת ערוכה כדין אין חובה להתייחס אליו באופן ספציפי. נקבע כי בהתאם לפסיקה, משבדיקת הוועדה העלתה ממצאים שונים מאלה שעלו באישור של ד"ר ליפקין ברור כי מסקנותיהם יהיו שונות, ודי בקביעת הוועדה בדבר השוני בממצאים כדי לצאת ידי חובת הנמקה. עוד נקבע כי לא נפל פסול בכך שהוועדה העדיפה להתבסס בהחלטתה על הבדיקה הקלינית, וכי מפרוטוקול הוועדה עולה בבירור כי הוועדה הייתה מודעת לכך שהמבקש משתמש בסד. בית הדין קבע כי משהוועדה לא מצאה כי המבקש סובל משיתוק ו/או תנועות בלתי רצוניות לא נפלה טעות בהחלטתה שלא ליישם את סעיף 7()(ג)(1), וכי גם מהאישור של ד"ר ליפקין לא עולה כי המבקש עונה על תנאי הסעיף. בית הדין ציין כי טענת המבקש כי מחלת ה- drop foot ממנה הוא סובל גורמת למחלות מוטוריות קשות הינה טענה רפואית מובהקת, אשר בית הדין אינו יכול ואינו מוסמך לדון בה. לסיכום נקבע כי הערעור אינו מעלה כל נימוק משפטי המצדיק את התערבות בית הדין ומשכך דינו להידחות.

6. בבקשה שלפני טוען המבקש כי טעה בית הדין בקובעו כי תיאור הוועדה את הליכתו ואת היעזרותו במכשירי עזר ובדיקתה הקלינית מהווים נימוק מלא ובהיר של החלטתה. לטענתו, מהחלטת הוועדה לא ברור האם היא קבעה ממצאים אחרים מד"ר ליפקין, והאם היא שוללת כי למבקש כאבים, חולשה והתכווצויות בגפה התחתונה הימנית, וכן לא ברור, האם הוועדה סוברת כי מחלת ה- drop footממנה סובל המבקש מתאימה לליקוי בסעיף 7(א) לרשימת הליקויים. המבקש טוען כי טעה בית הדין בקובעו כי הוועדה קבעה ממצאים שונים מד"ר ליפקין, וכן בקביעתו כי באישור של ד"ר ליפקין לא מצויה האבחנה, לפיה למבקש תנועה בלתי רצונית בשרירי הרגלים. כן טען המבקש כי טעה בית הדין בקובעו כי הוועדה לא הייתה צריכה להתייחס למסמך מאת ד"ר ליפקין משזה אינו חוות דעת ערוכה כדין.

7. ביום 14.7.14 הציע בית הדין לצדדים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה אשר תתייחס לאישור בו נכתב "עקב חולשה ברגל ימין מתקשה בהליכה למרות שימוש בסד פיני" וכן לאבחנה של Drop foot מיום 12.4.12, ותודיע האם יש במסמכים אלו כדי לשנות את החלטתה.

8. המבקש הודיע כי הוא מסכים להצעה ואילו המוסד התנגד. בתגובתו לבקשה טען המוסד כי קביעותיה של הוועדה הינן רפואיות גרידא, על כן אין מקום להתערב בהן. לטענתו, הוועדה התייחסה לאישור מאת ד"ר ליפקין, והייתה מודעת למשמעויותיו, ועל כן אין טעם כי הוועדה תעיין באותו מסמך פעם נוספת. כן טען המוסד כי מפרוטוקול הדיון ברור כי הוועדה הייתה מודעת לכך שהמבקש משתמש בסד, אלא שעל סמך בדיקתה הקלינית הגיעה למסקנות שונות מאלו של ד"ר ליפקין. המוסד הדגיש כי משמצאה הוועדה ממצאים רפואיים שונים מאלו של ד"ר ליפקין, מובן כי מסקנותיהם יהיו שונות. המוסד חזר וטען כי הוועדה התייחסה למלוא טענותיו של המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית ונימקה כדבעי את החלטתה. באשר לטענות המבקש בדבר מחלת ה- Drop foot טען המוסד כי מדובר בטענה רפואית אשר נמצאת בסמכותה הבלעדית של הוועדה.