בר"ע 39651-09-15

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 7.9.15 של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור גב' שרה פנסו ומר רמי לוי; פ"ה 27892-08-15), שבה נדחתה בקשת המבקש למתן סעדים זמניים דחופים למניעת פיטוריו מהמשיבה.

2. בקליפת אגוז אציין כי המבקש עובד במשיבה מזה כחמש שנים. בתחילה היה המבקש אחראי על משק הבית במלון "שלוש הקשתות" של המשיבה (להלן – המלון). לאחר כשנתיים מונה בנוסף לאחראי על מסעדת המלון (להלן – המסעדה), אם כי בפועל תפקידו במשק הבית הפך לשולי, יחסית. כשלושה חודשים לפני פיטורי המבקש מונה מר עמוס גיל לתפקיד מנכ"ל המשיבה (להלן – המנכ"ל). ביום 12.7.15 זומן המבקש לשימוע טרם פיטורים. ביום 16.7.15 שלחה המשיבה פירוט של טענותיה, שעיקרן נוגע לחוסר שביעות רצון מתפקוד המבקש בניהול המסעדה. ביום 6.8.15 נערך למבקש שימוע בנוכחות בא כוחו ונציגי ועד העובדים במשיבה. ביום 12.8.15 נמסרה למבקש הודעת פיטורים, שלפיה המבקש יסיים את עבודתו בפועל ביום 15.8.15 ויחסי העבודה יסתיימו ביום 15.9.15. העתק הודעת הפיטורים נשלח לוועד העובדים וכן למנהל המלון באותה העת, מר עומרי קרונגולד (להלן – מנהל המלון), אשר בינתיים התפטר מתפקידו נוכח נטילת אחריות אישית למצב המלון.

    

3. ביום 13.8.15 הגיש המבקש בבית הדין האזורי בקשה למתן סעדים זמניים. ביום 18.8.15 התקיים דיון בבקשה, שבמסגרתו נחקרו המבקש, מנהל המלון והמנכ"ל. בהחלטה מיום 7.9.15, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, דחה בית הדין האזורי את הבקשה. להלן, בתמצית, עיקרי החלטת בית הדין האזורי:

   • הקביעות העובדתיות שביסוד ההחלטה הן לכאוריות בלבד. בשלב זה של הדיון יש לבחון האם מתקיימים התנאים למתן סעד זמני: הראשון, הוכחת זכות לכאורה; השני, האם המבקש בא בידיים נקיות; השלישי, מאזן הנוחות.

   • לכאורה לא הוכח כי פיטורי המבקש נגועים בשיקולים זרים. בית הדין האזורי שוכנע כי המנכ"ל פעל לכאורה משיקולים מקצועיים הנוגעים לרצונו לבחון את הירידה בתפקוד המסעדה בתקופה האחרונה ולכך שבעיות שהתגלו במסעדה לא תוקנו חרף פניותיו. לא הוכח לכאורה כי פיטורי המבקש נועדו לאפשר למנכ"ל להציב תחתיו עובדת המקורבת אליו.

   • לא הובררה דיה טענת המבקש כי הבעיות בתפקוד נעוצות בכך סמכויותיו לעניין השף צומצמו. לכאורה המבקש מטיל על כלל העובדים את האחריות לבעיות במסעדה שעליה הוא אחראי.

   • הטענה לאפליה מחמת היות המבקש ערבי הועלתה רק בסיכומים. אך מהעדויות שנשמעו לא עולה כי יש בה ממש. שכן, התבטאות המנכ"ל התייחסה לכך שבמלון נחוצים גם עובדים יודעי עברית, לצד העובדים דוברי ערבית. אין בהחלפת המבקש, בשל חוסר שביעות רצון, בעובדת המלון שהיא יהודייה, כדי ללמוד על קיומה של אפליה כנטען.

   • בסיכומים טען במבקש כי המשיבה היא גוף דו מהותי ולכן יש לבחון את פעולותיה בהתאם. בית הדין ציין כי גם אם המשיבה עצמה היא גוף דו מהותי לאור אופי פעילותה, לכאורה אין כך הוא ביחס למלון, שהוא גוף עסקי לכל דבר ועניין. על כל פנים, בשלב זה של הדיון בית הדין לא שוכנע כי המשיבה מנועה מלפעול לפיטורי המבקש בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו.