בר"ע 38568-07-14 א.י. נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; בל' 14742-11-13). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 10.10.13 (להלן גם: הוועדה). הוועדה קבעה כי הממצאים מהם סובל המבקש אינם ניתנים ליישום לפי רשימת סעיפי הליקוי המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: הסכם הניידות). לטענת המבקש, הוא סובל משיתוק למעשה כתוצאה מפגיעה עצבית, ועל כן הליקוי ממנו הוא סובל נכלל ברשימת סעיפי הליקוי המפורטים בהסכם הניידות.

2.לפי המסמכים שצורפו לבקשה, סבל המבקש, יליד 1958, ממחלת הסרטן וטופל בטיפולים כימותרפיים. כתוצאה מטיפולים אלה לקה המבקש בנזק עצבי המתאפיין בהפרעות תחושתיות בגפיים ומלווה בכאבים. ביום 10.10.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש ושמעה את תלונותיו כדלקמן:

"סבל מסרטן הקולו. טופל בכימותרפיה עם פולפוקס אשר כולל אוקסילופטינו פלוס פלאורואורצין לאחר מכן הופיעו פראסטזיות והפרעות תחושתיות בגפיים תחתונות אשר לא מתרפאות בעזרת לידיקה וקרמזפין. סיים את הטיפול הכימותרפי ב20 דצמבר 2010. עבר אשפוז לפני כשבועיים עבור מיולופאתיה יתר לחץ דם שומנים יתר."

בתיאור ההליכה ציינה הוועדה כי המבקש "נכנס לחדר בכוחות עצמו נתמך על ידי אשתו ומוסר שהתחושה המוזרה בכף הרגל גורמת להפרעה בהליכה". הוועדה בדקה את המבקש וסיכמה את ממצאי הבדיקה הנוירולוגית באלה המילים:

"החזרים גידיים לא הופקו בגפיים תחתונות. היקף טונוס וכוח גס סביר ושווה. החזרים פלנטריים בפלקסיה דו צדדית. היפר אסטזיס בכף רגל אשר גורם לקושי בהליכתו. אין סימנים של נזק מוטורי מרכזי או היקפי". 

בסעיף החלטות הוועדה - כללי קבעה הוועדה כדלקמן:

"בבדיקה הנוירולוגית של היום הנבדק סובל מנוירופאתיה תחושתית פוסט כימותרפית (פולפוקס) אשר הסתיימה בדצמבר 2010. הוועדה מודעת לסבלו הרב אך תקנון הסכם הניידות אינו מאפשר יישום אבחנו [כך במקור, ר.ר.] ברשימת הליקויים הקיימת ובצער הוועדה אינה יכולה ליישם סעיף ליקוי מתאים."

על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית הדין האזורי.

3.בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על פסיקת בית דין זה, לפיה תנאי יסוד לעריכת "תיאום" של פריט ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות הוא קיומה של סטייה קלה בלבד או חסר קל מהנקוב ברשימת הליקויים. לאחר מכן נדרש בית הדין לטענת המבקש, לפיה הפרעת תחושה קשה ממנה הוא סובל ברגליו דומה בתוצאתה להגדרת סעיף א4 לרשימת הליקויים בהסכם הניידות. סעיף זה עוסק בשיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים. בית הדין ציין כי ממצאי בדיקת השרירים שערכה הוועדה הראו כוח גס 4+ עד 5-. משמע, הוועדה לא מצאה שיתוק בגפיו של המבקש, ואף הוא עצמו לא טען לשיתוק, אלא לירידה בתחושה ולכאבים. אף המומחה מטעם המבקש, דר' דניאל גוטליב, ציין במכתבו מיום 30.5.13 כי פגיעת המבקש "אינה עונה בדיוק למדדים של חולשה ברגליים אבל גורמת לתוצאות דומות". הוועדה התייחסה לתלונותיו של המבקש על ירידה בתחושה ועל כאבים, והגיעה למסקנתה הרפואית על סמך הבדיקות שערכה לו. בית הדין ציין שאין חולק, כי סבלו וכאביו של המבקש רבים. עם זאת, למעשה אין גם חולק כי מצבו אינו מתאים, ולו תוך סטייה קלה, לרשימת הליקויים בהסכם הניידות. בית הדין הוסיף כי נסיבות עניינו של המבקש אינן דומות לנסיבות פרשה אחרת עליה ביקש להסתמך (בל' 4292/09 דניאל כהן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.11.13, להלן: פרשת כהן). זאת משום שבאותה פרשה לא הייתה מחלוקת כי המערער משותק וחסר ניידות בפועל, והוועדה אף קבעה כי הוא נזקק לכסא גלגלים. זאת בעוד שבענייננו, אין המבקש סובל משיתוק מלא ברגליו אלא מהפרעות תחושה ומכאבים קשים. לפיכך קבע בית הדין כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לפיה מצבו הרפואי של המבקש אינו נכלל ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות. נוכח כלל האמור דחה בית הדין האזורי את הערעור.

4.בבקשתו חוזר המבקש על טיעוניו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המבקש מוסיף כי בית הדין והוועדה לא התייחסו לאמור במסמכים הרפואיים שצירף, לפיהם הוא נעדר כושר ניידות וכי מצבו לא עתיד להשתפר. משום שהוא סובל משיתוק, ומאחר שבהסכם הניידות אין אבחנה האם מקור השיתוק הוא אורגני אם לאו, יש מקום לנקוט בפרשנות המיטיבה עימו וליישם לגביו את הסכם הניידות.