בר"ע 35813-11-14 יהושע נדלר נגד מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ואח'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק ק"ג 25158-07-13; השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור גב' עליזה מעין), מיום 22.10.14.

2.המבקש היה עובד התעשייה הצבאית לישראל (המשיבה 2 שהינה משיבה פורמאלית לצרכי בקשה זו; להלן: תע"ש), ופרש ממנה במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת בחודש יולי 2000. עד הגיעו לגיל פרישה, קיבל המבקש פנסיה מוקדמת מתע"ש. החל מחודש פברואר 2012 מקבל המבקש פנסיית זקנה מהמשיבה 1 (להלן: מבטחים), אך בסכום נמוך מזה ששולם לו מתע"ש.

3.המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי בנוגע לגובה פנסיית הזקנה המשולמת לו, על מנת שתושווה לפנסיה המוקדמת ששולמה לו מתע"ש וזאת בהתבסס על הסכמים קיבוציים בהם נקבע, לטענתו, שלא יהא פער בין שתי הפנסיות. בקשה שהגישה מבטחים לסילוק התביעה על הסף – נדחתה במסגרת ההחלטה מושא בקשה זו. לאחר מכן אוחדה תביעתו של המבקש עם 18 תביעות נוספות באותו עניין. התיקים המאוחדים קבועים להוכחות ליום 23.3.15, בפני סגנית הנשיאה הדס יהלום.

4.במסגרת כתב הגנתה ציינה מבטחים כי במהלך בדיקת תיקו של המבקש התגלה כי נפלה טעות קולמוס בעת חישוב גמלתו, ומדובר בסכום של כ – 1,280 ₪ המשולם לו ביתר מדי חודש. יודגש, כי עניין זה אינו קשור לעילת תביעתו של המבקש אלא נפרד ממנו. מבטחים הודיעה למבקש על הטעות וכי בכוונתה להפחית את גמלתו לשיעורה הנכון ובמקביל להגיע עמו להסדר ביחס לחוב העבר שנוצר לו.

5.המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני, שיורה למבטחים שלא לבצע כל שינוי או תיקון בגמלה המשולמת לו, עד לסיום בירור ההליך. בהחלטתו מושא בקשה זו קבע בית הדין האזורי כי אין הצדקה ליתן צו כמבוקש שכן אין כל קשר בין התביעה שהוגשה על ידי המבקש לבין הסעד הזמני שהתבקש על ידו, והקשר היחיד "הוא העובדה ששני הצדדים כבר מנהלים הליך בבית הדין". קל וחומר, כאשר עניינו של הצו הזמני שהתבקש הינו כספי – ודרך כלל אין ליתן צו זמני בנושא כספי. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.המבקש טוען בבקשת רשות הערעור (כמו גם בתשובתו לתגובת מבטחים) כי קיים קשר הדוק בין התביעה לבין הבקשה לצו זמני, שכן שתיהן עוסקות בגובה גמלתו; לא הוכחה טעות כלשהי מצד מבטחים בחישוב גמלתו ולכן אינה רשאית להקטין את סכום הפנסיה המשולם לו בפועל; וכי אף אם אכן נפלה טעות קולמוס בחישוב גמלתו – אין הצדקה לתקנה בשלב זה, כאשר למבקש טענות הנוגעות להגדלת גמלתו.

7.מבטחים השיבה כי אין כל קשר בין טעות הקולמוס שנפלה בחישוב גמלתו של המבקש לבין עילת תביעתו בכתב התביעה, וכי פעלה בהתאם לתקנונה בכל הנוגע לטעות שהתגלתה בחישוב הגמלה – תוך מסירת הודעה מנומקת על כך למבקש מייד עם גילוי הטעות וניסיון להגיע עמו להסדר לגבי חוב העבר שנוצר.

8.לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים (דב"ע נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך.

כפי שציין ובצדק בית הדין האזורי, במקרה זה כלל אין קשר ישיר בין עילת תביעתו של המבקש לבין צו המניעה שהתבקש על ידו – ומתייחס לטעות קולמוס שגילתה מבטחים בחישוב גמלתו תוך כדי בדיקת תיקו. המבקש לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף טענות המתייחסות לטעות הקולמוס האמורה, ונראה כי כלל אינו כופר בקיומה אלא אך טוען כי תתרפא ככל שתביעתו לגבי השוואת הפנסיות תתקבל. בטענה זו לא די על מנת שיינתן צו מניעה כנגד תיקון הטעות, במסגרת תיק שכלל לא נוגע לכך.