בר"ע 34971-09-14 טלרד נטוורקס בע"מ ואח' נ' יוסקוביץ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 41363-03-13; השופטת עידית איצקוביץ; החלטה מיום 25.8.14), בה נקבע כי אין לסלק על הסף את התביעה כנגד המבקשים 2 ו – 3.

2.המשיב עבד במבקשת 1 החל מיום 25.1.01 ועד פיטוריו ביום 1.8.12. ביום 21.3.13 הגיש כתב תביעה כנגד המבקשים, וטען בין היתר כי בוצעה הפחתה משכרו ללא הסכמתו; כי שכרו הולן בגין אי העברה במועד של כספים לביטוח מנהלים וקרן השתלמות; כי הינו זכאי לגמול שעות נוספות; כי פוטר ללא שימוע כדין וללא תשלום חלף הודעה מוקדמת; כי פגעו בפרטיותו; כי הוציאו את דיבתו; וכי ביצעו כלפיו עוולה של גרם הפרת חוזה שגרמה להפסד מיזם שפיתח. המשיב הגיש את התביעה גם כנגד המבקשת 2 – שהינה חברת האם של המבקשת 1; כנגד המבקש 3 – שהינו מנכ"ל המבקשת 1; וכנגד המבקש 4 – שהיה הממונה על המשיב והוציא לפי הנטען את דיבתו.

3.המבקשים 2 ו – 3 הגישו בקשה לסילוק התביעה כנגדם על הסף, מהטעם כי כתב התביעה לא מעלה עילה כנגדם. לגישתם, לא נטען כי התקיים אחד המצבים החריגים המצדיקים לפי החוק והפסיקה הרמת מסך, וממילא לא הובאה הצדקה ולו לכאורית להגשת התביעה כנגד המבקשת 2. אשר למבקש 3 נטען, כי ביצע את כל הפעולות המיוחסות לו כאורגן של המבקשת 1, וממילא אין לחייבו באחריות אישית כלפי המשיב; משאין חולק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המשיב - אף אין סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בכך.

4.בהחלטת בית הדין האזורי, שניתנה לאחר קבלת תגובת המשיב, נקבע כי "מאחר שבהתאם לכתבי הטענות ותגובה לבקשה היא קשורה בבירור עובדתי, אני סבורה כי אין לדון בבקשה כטענה מקדמית. ההכרעה תהיה - לאחר שמיעת הוכחות - בפסק הדין. הוצאות המשפט תשקלנה בפסק הדין". על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענות שהועלו על ידם בבית הדין האזורי. בתמצית הינם טוענים, כי אין הצדקה להטיל עליהם להתגונן לגופו של התיק, תוך בזבוז עלויות ומשאבים, כאשר ברור כי התביעה כנגדם הוגשה כאמצעי לחץ בלבד והגם שאין כנגדם עילת תביעה של ממש. המשיב בתגובתו מדגיש כי כתב התביעה מפרט עילות תביעה שתוכחנה על ידו בשלב הבאת הראיות, ומצדיקות ביצוע הרמת מסך כלפי המבקשת 2 בגין דרך התנהלותה של המבקשת 1 (דוגמת עיכוב מכוון של סכומים שנוכו משכר העובדים לקרן השתלמות וביטוח מנהלים), כמו גם הטלת אחריות אישית כלפי המבקש 3, בין היתר בשל גרם הפרת חוזה (והשוו: ע"ע 1417/04 ברוך קמאי – יוסף בירנבאום, מיום 17.5.06; ע"א 9916/02 בן מעש נ. שולדר חברה לבנייה בע"מ, מיום 5.2.04).

6.לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא בפניי ובחנתי את הטענות המפורטות בבקשה, בתגובת המשיב ובתשובת המבקשים לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין; לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין האזורי אשר מצדיקה סטייה מן הכלל האמור.

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף בבית הדין לעבודה יינתן במשורה בלבד. עיון בכתב התביעה מעלה כי הועלתה טענה מפורשת בדבר הרמת מסך, ובירור הטענה אכן מחייב הצגת תשתית עובדתית כפי שקבע בית הדין האזורי. גם בנוגע לאחריותו האישית של המבקש 3 כמנכ"ל – הועלו טענות, לרבות בנוגע לגרם הפרת חוזה; גם אם הטלת אחריות כזו אינה שגרתית – לא שוכנעתי כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי כי יש לשמוע ראיות בקשר לכך טרם מתן הכרעה, וזאת במסגרת בית הדין לעבודה (והשוו למשל לבר"ע 8835-06-10 גדי מונטג – צילומעתיק בע"מ, מיום 2.12.10).

אדגיש, כי בית הדין האזורי לא דחה את טענות המבקשים לגופן אלא אך קבע כי אינן מצדיקות סילוק על הסף. הטענות תתבררנה לפיכך במסגרת פסק הדין, וככל שיסתבר כי לא הייתה הצדקה להגיש את התביעה כנגד המבקשים 2 ו – 3 – יינתן לכך ביטוי, כך ניתן להניח ולפי שיקול דעתו של בית הדין האזורי, בעת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך.