בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
34566-08-14
02/11/2014
|
בפני סגנית הנשיא:
ורדה וירט ליבנה
|
| - נגד - |
המבקש:
פ.נ.
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ג'רייס בולוס
|
| החלטה |
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; ב"ל 4609-05-14), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין נפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 2.4.14.
2.המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 3.12.09. עניינו נדון בועדות מספר פעמים, כאשר השאלה שבמחלוקת היא האם קיים קשר סיבתי בין פגיעה לה טוען המבקש בכתף ימין לבין תאונת העבודה.
בפסק דין מיום 12.9.13 (ב"ל 4521-04-13; הרשמת מירי שי-גרינברג) נקבע כי עניינו של המבקש יועבר לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתדון בעניינו בהתאם להוראות פסק דין קודם מיום 9.7.12.
באותו פסק דין מיום 9.7.12 (ב"ל 39405-01-12 וב"ל 23585-06-12; השופט יגאל גלם ונציגי הציבור מר מנחם לבנהרט ומר עומר מלק) נקבע כי הוועדה תדון בקשר הסיבתי בין הפגיעה לה טוען המבקש בכתף ימין לבין האירוע בעבודה. אם הוועדה תסבור כי אין קשר סיבתי עליה לנמק קביעתה, ואם קביעתה תהא הפוכה עליה לקבוע האם נותרה למבקש נכות בגין הפגיעה. עוד נקבע כי חוות דעתו של ד"ר ניר הוס מיום 25.1.12 תובא בפני הוועדה, יחד עם טופס תשאול שערך המשיב למבקש מיום 11.10.12 (המשיב טען כי הגרסה העובדתית המופיעה בחוות הדעת, ולפיה המבקש נחבל ביד ימין, לא הוזכרה בטופס התשאול והמשיב אינו מקבל אותה). עוד נקבע כי המערער רשאי להציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים.
עניינו של המבקש הובא בפני הוועדה בהרכב חדש, וזו קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת בכתף לבין התאונה שהוכרה, והותירה את נכותו היציבה כתוצאה מהתאונה על 0%. מכאן הערעור לבית הדין האזורי.
3.בית הדין האזורי בפסק דינו קבע כי הוועדה פעלה בדיוק כפי שנדרש ממנה בפסק הדין, התייחסויותיה היו מנומקות ומפורטות ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
4.בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי לא התייחס למסמך מיום 28.8.08 ולפיו לא היתה למבקש בעיה בכתף ימין באותה עת, בעוד שבבדיקת MRI שנערכה מספר חודשים לאחר התאונה נמצא קרע בכתף שחייב ניתוח. לכן, הנחת הוועדה שאילו היה נבדק לפני התאונה היתה נמצאת רגישות והגבלה בתנועות הכתף אינה מבוססת. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות דעתו של ד"ר הוס ולבדיקת ה-MRI שביצע המבקש.
5.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.
6.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי היא רשמה בפניה את תלונות המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית, התייחסה לחוות דעתו של ד"ר הוס והבהירה באופן מנומק מדוע אין היא מקבלת את מסקנתו לעניין הקשר הסיבתי, כאשר ההנחה בחוות הדעת היתה כי המבקש לא התלונן מעולם על כאבים לפני התאונה, והוועדה מצטטת מסמכים רפואיים אשר סותרים באופן ברור את ההנחה האמורה. כמו כן הוועדה מבססת את מסקנתה על תלונות המבקש במיון לאחר התאונה ועל ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה לו ולפיה מצבו אינו מקנה נכות כלשהיא. החלטת הוועדה מנומקת וברורה, יש בה כדי למלא את הוראות פסק הדין מיום 12.9.13, ולא נפלה בה טעות משפטית. כמו כן, לא שוכנעתי כי נפל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה למסמך מיום 28.8.08, הואיל ועל פי האמור במסמכים הרפואיים שציטטה, שהוצאו קודם לתאונה, המבקש התלונן על כאבים, רגישות והגבלה קלה בתנועות הכתף. טענות המבקש מכוונות למעשה נגד שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, בו אין בית הדין מתערב.
בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש טעם משפטי להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
7.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה (02 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
