בר"ע 30066-08-14 שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט עמירם רבינוביץ

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 7195-09-13; השופט יוחנן כהן) בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.6.13 (להלן- הוועדה).

2. המבקשת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 10.10.11, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן - התאונה).

3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המבקשת ביום 27.8.12, קבעה למבקשת דרגת נכות זמנית בגין פגיעתה בקרסול, אך גם קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המבקשת בעניין הגב התחתון לבין התאונה.

4. על החלטה זו, בעניין שלילת הקשר הסיבתי, הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי, ובפסק דינו של בית הדין האזורי (ב"ל 37138-10-12; השופט יוחנן כהן, להלן - פסק הדין) אשר ניתן בהסכמת הצדדים, נקבע כי עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהאי לישנא:

   "...עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תבחן טענותיה בערערה בעניין פגיעתה בעמוד שדרה (גב תחתון) על רקע תאונת העבודה, וזאת לאור טענותיה בפני הוועדה לפיהן הייתה בשלהי הריונה במשך שלושת החודשים שלאחר התאונה וכי לא קיבלה טיפול רפואי לרבות צילום לגב בשל ההריון. כמו כן הוועדה תקשיב לטענות המערערת בדבר התלונה לפני התאונה בגין כאבי הגב מיום 10.8.11 ו-27.3.11 והשלכתן על טענותיה. הוועדה תזמן את המערערת להשמיע טענותיה בפניה בעניין זה, הוועדה תנמק ותפרט החלטתה כמקובל".

5. ביום 17.6.13 התכנסה הוועדה לעררים מושא בקשה זו. הוועדה עיינה במסמכים שהונחו בפניה, הקשיבה לתלונות המבקשת ורשמה אותן בפרוטוקול, ובמסקנתה כתבה בזו הלשון:

   "הוועדה התכנסה מכוח פס"ד מיום 21.2.13, הקשיבה ועיינה במכתב עורכת הדין המייצגת.

   בעיון חוזר בתיקה הרפואי של התובעת עולה כי סבלה מכאבי גב תחתון טרם התאונה הנדונה, ייתכן על רקע ההריון אולם במהלך 3 החודשים שלאחר התאונה – למרות שמדובר בחודשי הריון אחרונים לא התלוננה כלל על כאבי גב תחתון למרות ביקורים חוזרים בגין השבר בקרסול. תלונות ראשונות בגין כאב בגב תחתון לאחר התאונה הנדונה מופיעות 15.1.12. אמנם בהריון לא מתבצעות בדיקות הכרוכות בחשיפה לקרינה, אולם אין כל מניעה על איזכור של כאבי גב ו/או מגבלות בתנועות (אין כל תיעוד על כך).

   לאור האמור לעיל הוועדה חוזרת על קביעתה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה בגין גב תחתון לתאונה הנדונה."

6. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טענה בתמצית, כי החלטת הוועדה שרירותית ולקונית, ומתעלמת מטענותיה ואף ממסמכיה הרפואיים אשר הוצגו בפני הוועדה; בנסיבות המקרה המבקשת לא התפנתה להלין על כאבים בגב, ולכן אין בעובדה שבמשך 3 חודשים לאחר התאונה לא קיים תיעוד בעניין מגבלות בגב, כדי לשלול קיומו של קשר סיבתי. על הוועדה היה לבחון את נזקה של המבקשת בגבה, כמו גם את נסיבות הפגיעה בעבודה, ובהתאם לקבוע קיומו של קשר סיבתי ; הוועדה זנחה את קביעתה הקודמת בדבר קיומו של "מצב קודם", ולכן היה עליה לקיים דיון רציני ויסודי בתרומת הפגיעה בעבודה לנזקה של המבקשת בגב התחתון.