השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה; סע"ש 27859-09-13) מיום 31.12.15, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה להפקדת ערובה על ידי המבקש, והלה חויב להפקיד סך של 3,000 ₪.
2.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בהחלטה ובתיק בית הדין האזורי (לרבות בקשת המשיבה שהובילה לקבלת ההחלטה), נראה - על פני הדברים ולכאורה - כי החלטת בית הדין האזורי חורגת מפסיקתו של בית דין זה ומהאיזון שנקבע על ידו בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של נתבע שלא להיגרר להליכי סרק ולסבול חסרון כיס כתוצאה מכך.
עיון בהחלטה מלמד כי בית הדין האזורי – מבלי לקבוע מסמרות בשאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בנסיבות המקרה - לא קבע כי התביעה מופרכת בכללותה, אלא ביסס את החלטתו על קושי בהוכחת שיעור השכר הקובע. עם זאת, גם אם לא יוכח השכר הקובע הנטען (ומובן כי מוקדם לקבוע זאת שכן טרם החל דיון ההוכחות ואף טרם הוגשו תצהירי המשיבה) – אין משמעות הדבר בהכרח כי התביעה כולה תידחה. זאת ועוד, על פני הדברים ולכאורה לא הוכח קושי יוצא דופן בגביית הוצאות מהמבקש (מלבד מצבו הכלכלי והיותו תושב הרשות הפלסטינית – שלכאורה לא די בהם כשלעצמם בהתאם לפסיקה כדי להצדיק הטלת ערובה), ולא הובאו אסמכתאות למקרים קודמים בהם המבקש לא שילם הוצאות שנפסקו לחובתו.
בית הדין האזורי אף לא לקח בחשבון, לכאורה, את השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה - זמן רב לאחר סיום ההליכים המקדמיים, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש, ולאחר שהמבקש נדרש להוצאות מרובות לצורך ניהול ההליך. כפי שצוין ובצדק בבקשת רשות הערעור, בפסיקתו של בית דין זה ניתן משקל גם למועד הגשת הבקשה ולשלב הדיוני בו מצוי ההליך.
3.בהתחשב באמור לעיל, מתבקשת המשיבה לשקול שוב את עמדתה; להגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור, תוך 15 יום; ולהתייחס בין היתר לשיקולים שפורטו בסעיף 2 לעיל.
כן יודיעו הצדדים, תוך פרק זמן זה, אם הם מסכימים כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
4.לעיוני ביום 1.3.16.
ניתנה היום, ד' אדר א' תשע"ו (13 פברואר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
