בר"ע 22958-09-15 קובי ויצמן נ' מפעלי אנקורי (1971) בע"מ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (ס"ע 14849-08-15; השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שלום שגב ומר אלברט שטרית), מיום 6.9.15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

הרקע לבקשה והחלטת בית הדין האזורי

2.המבקש מועסק במשיבה כמורה החל משנת 2008, והשתכר במהלך השנים שכר שעתי. ביום 26.5.15 נערך למבקש שימוע, בהתייחס לכוונה להעבירו לתנאי העסקה חדשים על בסיס שכר חודשי. ביום 31.5.15 נמסרה למבקש החלטת המשיבה, לפיה יעבוד בשנת הלימודים הבאה בהיקף של 24 שעות ובשכר חודשי (שלטענתו נמוך משמעותית מהשכר שקיבל בפועל על בסיס שעות).

3.המבקש הודיע כי תנאי ההתקשרות החדשים אינם מקובלים עליו; המשיבה מצידה ראתה בכך הודעת התפטרות. המבקש הבהיר במענה לכך כי לא התפטר, וכי הוא מעוניין להמשיך ולעבוד. ביום 6.8.15 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה למתן סעדים זמניים, שעיקרה ביטול הודעת המשיבה המהווה למעשה הודעת פיטורים, והשבתו לעבודה בהיקף שנהג קודם לכן.

4.בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 26.8.15, נענה לבקשה. בית הדין קבע כי "המבקש לא פוטר ולא התפטר"; כי השימוע נערך לו בהתייחס לשינוי תנאי העסקתו בלבד; כי המבקש סירב לשינוי תנאי עבודתו אך הבהיר כי ברצונו להמשיך ולעבוד במשיבה; וכי לא נערך אקט פיטורים כלשהו. בית הדין הוסיף וקבע כי "בנסיבות אלה, לא נסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, ועל המשיבה להמשיך להעסיק את המבקש". עם זאת, כך הודגש, "אין בהחלטה זו משום חסימת זכותה של המשיבה מלהפעיל בעתיד כל זכות הנתונה לה על פי דין, ואין בהחלטה זו משום מתן חסינות למבקש מפני פיטורים בעתיד. כמובן שפיטורים כאלה, ככל שייעשו, כפופים לכל דין" (ההחלטה מיום 26.8.15 תיקרא להלן ההחלטה).

5.ביום 2.9.15 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, במסגרתה טען כי ההחלטה לא קוימה על ידי המשיבה; הוא לא שובץ לעבודה; הוצעו לו תנאי עבודה חדשים שיש בהם משום הרעה מוחשית בהיבטים נוספים מלבד השכר והם אינם מקובלים עליו; ולאחר שסירב להם זומן לשימוע טרם פיטורים. בית הדין קיים דיון בבקשה, ולאחריו קבע כי "אין מקום בשלב זה להתערבות בית הדין, ואין מקום לקבוע כי הנתבעת לא פעלה לקיום החלטת בית הדין שניתנה ביום 26.8.15". בית הדין הדגיש כי המשיבה פנתה למבקש לאחר מתן ההחלטה והציעה לו הצעות שונות, וכי בהחלטה צוין במפורש כי אין בה משום מתן חסינות למבקש מפני פיטורים בעתיד. בית הדין הוסיף כי את כל טענותיו יכול המבקש להעלות במסגרת השימוע שייערך לו, וככל שההחלטה שתקבל המשיבה לאחר השימוע לא תיראה לו – יוכל לנקוט בכל צעד לפי הדין.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי (במאמר מוסגר יצוין כי בהתאם לפסיקה, על החלטה הדוחה בקשה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט אכן יש להגיש בקשת רשות ערעור "אזרחית": עס"ק (ארצי) 53423-04-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - רכבת ישראל בע"מ (23.6.15)).

טענות המבקש

6.המבקש טוען כי המשיבה מתנהלת בחוסר תום לב מובהק ומבזה את ההחלטה. המבקש מדגיש כי לא קיבל הבהרה בכתב לגבי תנאי ההעסקה החדשים המוצעים לו, וכי הלכה למעשה לא הייתה כל כוונה לשבצו מחדש וב"כ המשיבה הצהירה באופן ברור במהלך הדיון כי "אכיפה בלתי אפשרית" נוכח "משבר אמון שאינו ניתן לגישור". המבקש טוען כי זומן לשימוע טרם פיטורים ליום 16.9.15, על אף שברור כי ההחלטה לפטרו כבר התקבלה כך שהשימוע יהא למראית עין בלבד; על אף שאין כל עילה לפיטוריו מלבד סירובו המוצדק והלגיטימי להרעת תנאי עבודתו; ועל אף שלא ניתן לפטר עובד הוראה בתחילת שנת הלימודים (אלא עד 31.5 בשנת הלימודים שקדמה לכך).

עוד טוען המבקש כי ההחלטה מושא הבקשה עומדת בסתירה מוחלטת להחלטה – אותה נתן בית הדין אך ימים ספורים קודם לכן – ומרוקנת אותה מתוכן; עומדת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה קיימת לעובד זכות לעבוד בפועל; מנוגדת להלכה הפסוקה לפיה החלטה חד צדדית על שינוי תנאי העסקה אסורה; ועומדת בניגוד גם להלכה הפסוקה לפיה הפחתה של 40% משכרו של עובד מהווה הרעה בלתי סבירה ובלתי מידתית של תנאי עבודתו.