בר"ע 19587-02-14 ל' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 1752-07-11; השופטת שרון אלקיים), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.5.11 (להלן – הוועדה). הוועדה דחתה את ערר המבקש וקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 0% החל מיום 1.3.11.

2. המבקש, יליד שנת 1960, עבד כנגר. ביום 16.9.10 נפגע בכף רגלו השמאלית לאחר שדלת נפלה עליה וגרמה לשבר באצבע מספר 4. פגיעה זו הוכרה כפגיעה בעבודה, ובעקבותיה אושרה למבקש תקופת אי כושר מיום 17.9.10 ועד ליום 16.12.10. ועדה רפואית מיום 25.1.11 קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה שמיום 17.12.10 ועד ליום 28.2.11 "בשל הצורך לזמן נוסף להתאוששות".

3.ועדה מדרג ראשון מיום 1.3.11 קבעה כי לא נותרה למבקש מגבלה המקימה נכות יציבה בגין הפגיעה בעבודה, והעמידה את שיעור נכותו על 0%. ועדה לעררים מיום 16.5.11 אישרה את הקביעה דנן לאחר שמצאה כי "בצילום ביקורת מ – 27.2.11 שבר מאוחה לחלוטין" וקבעה כדלקמן:

"הועדה התרשמה מצילומי הרנטגן שהומצאו לה, שמדובר בשבר ללא תזוזה בקצה דיסטלי של גליל מקורב אצבע 4 משמאל. ובצילום עדכני כבר אין לראות את השבר. הנבדק מדגים הליכה על צד חיצוני של כף הרגל, בעוד שלא היתה כל פגיעה בצד המדיאלי של הכף ולמרות שלא הייתה פגיעה כזו. הנבדק מוסר שלא חזר לעבודתו עד היום למרות שהועדה בדעה שגם לאור דברי הנבדק, קיימות סיבות נוספות לכך שאינן קשורות לתאונה. השינוי המבני המתואר הינו אצבעות פטיש דו"צ יותר משמאל ודוקא באצבע שנפגעה הדפורמציה הינה מזערית, אם בכלל. הועדה דוחה את הערר ומותירה מסקנות דרג ראשון על כנן".

4.בערעורו לפני בית הדין האזורי טען המבקש כי הוועדה טעתה משלא התייחסה למסמך רפואי מאת ד"ר קמחין מיום 5.1.11 שהונח בפניה, ממנו עולה כי קיימת הגבלה בתנועות האצבע שנפגעה. עוד טען כי הוועדה טעתה משהתרכזה בבדיקת האצבע בלבד ולא התייחסה לפגיעה בכל כף הרגל.

5.ב"כ המשיב דחה את טענות המבקש וטען כי הוועדה לא הייתה מחויבת להתייחס למסמך הרפואי מאת ד"ר קמחין. זאת בהיותו לקוני; אינו משקף את מצבו של המערער בעת בדיקתו על ידי הוועדה; ואינו בגדר "חוות דעת רפואית". עוד טען ב"כ המשיב כי הוועדה הסתמכה בקביעתה על צילום מיום 27.2.11 שלא היה בפני ד"ר קמחין במועד כתיבת המסמך ואשר מעיד על איחוי מלא של השבר.

6.בפסק הדין מושא הבקשה בית הדין האזורי דחה כאמור את הערעור על החלטת הוועדה. בית הדין קבע כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ששמעה את המבקש, בדקה אותו ונימקה כראוי את החלטתה. בית הדין הדגיש כי הוועדה התייחסה בהחלטתה לכלל ממצאי הבדיקה, לרבות אלה הנוגעים לכף רגל שמאל כולה, וכן לממצאי הצילום ממנו עולה כי השבר התאחה לחלוטין. אשר למסמך הרפואי מאת ד"ר קמחין קבע בית הדין כי לא נפל פגם משפטי בכך שהוועדה נמנעה מלהתייחס אליו. זאת הן משלא מדובר בחוות דעת רפואית המחייבת התייחסות כאמור והן משלא היה בכך כל צורך ענייני. בהקשר זה ציין בית הדין כי תקופת המנוחה עליה המליץ ד"ר קמחין הסתיימה כחצי שנה טרם מועד התכנסות הוועדה, וכי המסמך אינו מתייחס לשאלת נכותו הצמיתה של המבקש או לצילום הרנטגן שנערך כאמור לאחר המועד בו בדק את המבקש.

7.בבקשה שלפני, המבקש חוזר על טענותיו בבית הדין האזורי. לטענתו נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה משלא התייחסה למסמך הרפואי מאת ד"ר קמחין ממנו עולה כי ישנה הגבלה בתנועות האצבע, ומשלא התייחסה למצבה הרפואי של כף רגל שמאל כולה, אלא למצב האצבע בלבד. המבקש מציין לעניין זה כי החלטת הוועדה הייתה חסרה התייחסות לכך שהאצבע הפגועה הפכה ל"אצבע פטיש"; לכך שהוא עדיין סובל מכאבים; ולכך שנקבע לו תור לניתוח שלא התבצע.