בר"ע 18814-07-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר; צ"ו 28160-03-16), מיום 28.6.16, במסגרתה נקבע כי "בית הדין אפשר לתובעת להגיש תצהיר משלים כאמור בהחלטה מיום 23.6.16. הנתבעת רשאית להגיש תצהירים משלימים מטעמה עד ליום 10.7.16".

2.בבית הדין האזורי מתנהלת תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, בגין סיום העסקתה. בהחלטה מיום 10.4.16 ניתן צו זמני כנגד כניסת הפיטורים לתוקף ונקבע לוח זמנים מזורז לשמיעת ההליך העיקרי. בהתאם, התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה ביום 9.6.16 והתיק קבוע להמשך הוכחות ליום 18.7.16.

3.ביום 23.6.16 ביקשה המשיבה הגשת תצהיר משלים מטעמה, "בהמשך לדיון ההוכחות ולבקשת התובעת במסגרתו", וזאת על מנת "לחסוך השלמת עדות ראשית בפניו במהלך הדיון". בית הדין נעתר לבקשה במסגרת החלטה מאותו יום. ביום 28.6.16 ביקשה המבקשת את הוצאת התצהיר המשלים (על נספחיו) מהתיק ולחלופין לאפשר לה הגשת תצהירים משלימים מטעמה וכן לחייב את המשיבה בהוצאות. החלטת בית הדין במענה לכך צוטטה בסעיף 1 לעיל. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.המבקשת טוענת, בתמצית, כי התצהיר המשלים שהוגש על ידי המשיבה בחלקו אינו רלוונטי שכן מתייחס לתקופה שלאחר פיטוריה (ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה), ובחלקו האחר כולל עובדות נטענות שלא הייתה מניעה להביאן בשלבים מוקדמים יותר (וככל שהמשיבה חפצה להתייחס לתצהירי המבקשת – אמורה הייתה להגיש בקשה להגשת "עדות סותרת" הנענית רק במקרים יוצאים מן הכלל). לטענתה, הגשת תצהיר בשלב זה (אם כי טרם נשמעה חקירתה הנגדית של המשיבה) תשבש את סדר הבאת הראיות ותסכל את קביעת בית הדין בדבר דיון מזורז; בית הדין האזורי כלל לא שקל את הנזק שייגרם לה כתוצאה מהגשת התצהיר המשלים; ואף לא נימק את החלטתו כנדרש. המבקשת מדגישה כי אמנם התאפשר לה להגיש תצהירים משלימים, אך הדבר לא יתאפשר בלוח הזמנים המקוצר בו מתנהלת התביעה הנוכחית ויחייב דחייה משמעותית – כאשר לו הייתה יודעת כי הדיון יתארך מגישה הייתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הזמנית מכוחה ממשיכה המשיבה להיות מועסקת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה (שהיא למעשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 23.6.16, ומתוך הנחה כי הוגשה במועד) ובחנתי את טענות המבקשת ותיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן (21.12.08)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מהכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

אציין בקשר לכך כי בפני בית הדין האזורי התקיימו עד כה בתיק זה ארבעה דיונים; ניתנה החלטה מפורטת בצו הזמני וכן החלטה בבקשה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט; הליך ההוכחות בעיצומו; בהחלטה מיום 11.7.16 הדגיש בית הדין כי בכוונתו להשלים את שמיעת הראיות בסמוך למועדים שנקבעו היינו במהלך חודש זה; ומשכך התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה דיונית בשלב זה עלולה אך לסרבל את ההליך ולהאריכו שלא לצורך.

אין בכך כדי לקבוע מסמרות לגופן של הטענות, והמבקשת תוכל לשוב ולהעלות את טענותיה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיידרש. בנוסף, חלק מהשגותיה (דוגמת טענתה להרחבת חזית) ניתנות להעלאה גם בפני בית הדין האזורי, שלכאורה טרם הכריע בכך. גם ככל שהדיון יתארך מעבר לצפוי, עומדת בפני המבקשת האפשרות להגיש בקשה מתאימה לבית הדין האזורי.

6.סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.  

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ו (12 יולי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.