בר"ע 1880-09-16

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר שניתן על ידי בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' סופר; ד"מ 64658-11-15), לפיו נקבע כי יש לראות במבקשת "מעסיקה במשותף" של המשיב והמבקשת חויבה לשלם למשיב תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה.

הרקע

1. המשיב, מבקש מקלט ממוצא אריתראי, הועסק כמלצר בחדר האוכל של מלון אורכידאה-הריף באילת (להלן – המלון) החל מיום 1.6.2012 ועד לפיטוריו, לטענתו, בחודש ינואר 2014. עד לחודש יולי 2013 (כולל) שולמה משכורתו של המשיב על ידי ריף רף נכסים (1998) בע"מ, אשר צורפה כנתבעת 2 לכתב התביעה שהגיש המשיב (ותכונה להלן, ככינויה בבית הדין האזורי – הנתבעת 2). החל מחודש ספטמבר 2013 ועד לסיום עבודתו, שולמה משכורתו של המשיב על ידי אושר ועושר מאגרי אנוש (2012) בע"מ (להלן ככינויה בבית הדין האזורי – הנתבעת 1). המבקשת היא המנהלת והמפעילה של המלון, החל משנת 2010.

    

2. למעלה משנתיים לאחר סיום עבודתו של המשיב במלון, בנסיבות שנויות במחלוקת, הגיש המשיב תביעה נגד הנתבעות 1 ו – 2 (להלן ביחד גם – החברות המעסיקות) וכנגד המבקשת, ביחד ולחוד, לקבלת תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה בסכום כולל של 24,391 ש"ח. המשיב טען, כי אף על פי ששכרו שולם על ידי החברות המעסיקות, יש לראות במבקשת "מעסיק במשותף" עם החברות המעסיקות וכי היא אחראית לביצוע התשלומים כלפיו כ"משתמש" מכח הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן – חוק האכיפה).

   החברות המעסיקות לא התגוננו וניתן כנגדן פסק דין על מלוא סכום התובענה. לאחר שמיעת עדויות המשיב ומנהלת המבקשת, התקבלה בחלקה התביעה כנגד המבקשת. בית הדין אמנם דחה את הטענה לתחולת חוק האכיפה, אך קבע כי יש לראות במבקשת "מעסיק במשותף" של המשיב ביחד עם החברות המעסיקות. בית הדין פסק, כי לא הוכח כי המשיב פוטר ולפיכך נדחו ראשי התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, אך המבקשת חויבה לשלם למשיב דמי חופשה, פיצוי בגין אי הפקדה לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים ושכר חודש אוגוסט 2013 בסך כולל של 12,391 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪.

    

   ההליך וטענות הצדדים

    

3. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת, טוענת המבקשת כי היה מקום לדחיית התביעה לנוכח היעדר סמכות עניינית, משאין לראות במבקשת "מעסיק במשותף" עם החברות המעסיקות, וכי "לא ברור מדוע בחר המשיב להכניס לקלחת שהיא התובענה דנן את המבקשת, אשר מעולם לא העסיקה את המשיב". לגישת המבקשת, החברות המעסיקות אינן חברות כח אדם והיא לא רכשה שירותי כח אדם אלא שירותי הסעדה, מחברה המתמחה בתחום ההסעדה לה "ניתנה אפשרות להפעיל את מטבח המלון כאשר המסגרת לא היתה לפי חיוב שעות עבודה, אלא תשלום עבור מנות מזון בלבד". המבקשת מציינת, בין היתר, כי היא לא הכירה את המשיב ולא ידעה כלל על העברתו לעבודה מהנתבעת 2 לנתבעת 3 תוך פגיעה בזכויותיו. בהקשר זה, מדגישה המבקשת, כי גם לפי עדות המשיב הוא פוטר על ידי מנהל החברות המעסיקות ואף עבד לעיתים במסעדה שהופעלה - בחוף המלון, אך היתה פתוחה לציבור הרחב - על ידי הנתבעת 2. כמו כן טוענת המבקשת, כי על המשיב למצות זכויותיו כלפי החברות המעסיקות, מכח פסק הדין שניתן כנגדן, וכי פסק הדין מושא הערעור יצר מצב בו המשיב יקבל תשלום "כפול ומכופל" מהמגיע לו. המבקשת מוסיפה ותוקפת את הקביעה לפיה עליה לשלם למשיב את משכורת חודש אוגוסט 2013, למרות שהמשיב לא הוכיח, לטענתה, כי עבד באותו חודש, ואת הקביעה לפיה למשיב זכות לקבלת דמי חגים מעבר לדמי החגים ששולמו לו.

   נתבקשה תשובה. המשיב גרס בתשובתו, כי הטענה לפיה המבקשת התקשרה עם המשיבה 2 בהסכם למתן שירות כלל לא הועלתה בכתב ההגנה, ומכל מקום לא הוכחה ואף אם היא נכונה אין בה כדי לחתור תחת פסק הדין. המשיב מוסיף ומציין, כי לא הוגשו לבית הדין הסכמים התומכים בטענות המבקשת, אשר נמנעה מלזמן לעדות גורם מטעמה של הנתבעת 2, וכי כל ההסכמים שהוצגו מקורם בהתקשרות של מפעילת המלון שקדמה למבקשת. כמו כן נטען על ידי המשיב, כי יש לזקוף לחובת המבקשת את טענתה לפיה היא אינה מכירה את המשיב ולא ידעה על העברתו לעבודה מהנתבעת 2 לנתבעת 1 תוך איפוס זכויותיו. באשר לזכות המשיב לשכר חודש אוגוסט 2013 ולדמי חגים נטען, כי ענייננו בקביעות עובדתיות שאין להתערב בהן.