בר"ע 18559-12-13 ד' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט עמירם רבינוביץ

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יוחנן כהן; ב"ל 10689-07-13) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.4.13 אשר קבעה למבקש דרגת נכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 31.5.11.

2. למבקש אירעה פגיעה בעבודה ביום 30.5.11 שהוכרה על ידי המשיב (להלן- המוסד) כתאונת עבודה. המבקש הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. ועדה רפואית מדרג ראשון דנה בענייננו פעמיים, ובסופם קבעה כי לא נותרה לו נכות כלשהי בגין הפגיעה. המבקש ערער על החלטה זו. בערעורו טען המבקש כי הוועדה טעתה בכך שקבעה כי לא נותרה למבקש נכות בתחום האורטופדי, בתחום הנוירולוגי, בתחום א.א.ג וכן בגין הצלקת שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. תלונותיו כפי שצויינו בדו"ח הוועדה היו כדלקמן: "כאבי ראש חזקים, הצוואר שלי כואב, היד הימנית לא יכול לפתוח אותה ותפוסות לי הידיים. התהפכה עלי עגלה עם עצים, קבלתי מכה וקמתי עם דם על הראש. בבוקר שאני קם לא יכול לדרוך על רגל ימין בעבר סבלתי אבל לא ככה"

3. ביום 23.4.11 התכנסה וועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה). הוועדה דחתה את הערעור וקבעה כי מבחינה אורטופדית טווחי התנועות שנמדדו בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני נמצאו בתחום הנורמה, כי ישנם אינספור רישומים הקודמים לתאונה בגין כאבים בצוואר ובגב המקרינים לצד ימין. לעניין נכות נוירולוגית קבעה הוועדה כי אין ממצאים בבדיקה, וכי לאור זאת אין נכות נוירולוגית. לעניין נכות בתחום א.א.ג קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין תלונות המבקש לבין התאונה.

4. המבקש ערער לבית הדין קמא על החלטת הוועדה. בערעורו טען המבקש כי יש לקבוע לו נכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה הוא סובל. המבקש טען כי אמנם הוא אובחן כסובל מפיברומיאלגיה רק לאחר מועד כינוס הוועדה, אך אבחנה זו מלמדת על מצבו החל מיום התאונה, וכי על כן אבחנה זו אינה מהווה החמרה במצבו אלא הבנה אמיתית למצבו הקבוע מאז התאונה. המבקש ביקש כי בית הדין ישיב את עניינו לוועדה על מנת שזו תקבע לו נכות בתחום הראומטולוגיה. עוד טען המבקש כי טעתה הוועדה הרפואית בכך שלא קבעה למבקש נכות בתחום הנוירולוגי, ולא נימקה מדוע היא אינה מקבלת את תוצאות בדיקות ה-EMG המלמדות על פגיעה עיצבית.

5. המוסד טען כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה למבקש והתייחסה בין היתר לממצאי בדיקות ה-EMG וכן לבדיקת CT, וכי על סמך אלה קבעה כי אין למבקש נכות נוירולוגית. באשר לטענות המבקש בעניין הפיברומיאלגיה ציין המוסד כי מחלה זו לא הוכרה על ידי פקיד התביעות וכי המסמכים אשר הוצגו על ידי המבקש בערעור הינם מאוחרים למועד התכנסות הוועדה. כן טען המוסד כי לא הועלו בפני הוועדה טענות בנוגע לפיברומיאלגיה, ומשכך אין מקום להתייחס לטענה זו. לסיכום טען המוסד כי לא נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, וכי דין הערעור להידחות.

6. ביום 10.11.13 ניתן פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור. בית הדין דחה את טענות המערער ביחס לנכות הנוירולוגית וקבע כי הוועדה התייחסה לבדיקת ה-EMG, וכי החלטתה לאיזו בדיקה להיזקק ובאיזה אופן לבחון את החומר רפואי הינה החלטה רפואית שהערכאה השיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהן. כן דחה בית הדין את בקשת המבקש להשיב את עניינו לוועדה על מנת שזו תדון בפיברומיאלגיה. בית הדין הדגיש כי מחלת הפיברומיאלגיה אובחנה לאחר התכנסות הוועדה, ומשכך לא נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לאבחנה זו. מעבר לכך, בית הדין קבע כי אין זה סביר לדרוש מהוועדה לשוב ולבחון את כל החלטותיה, כל אימת שתינתן אבחנה חדשה אשר לא הייתה קיימת בעת התכנסותה.

7. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש רק לעניין הפיברומיאלגיה. המבקש טוען כי מיום התאונה הינו סובל מכאבים בכל חלקי גופו, וכי רק לאחר שעבר סדרה ארוכה של בדיקות וטיפולים הוא הופנה בשנת 2013 לרופאה בתחום הראומטולוגי. המבקש טוען כי אמנם מחלת הפיברומיאלגיה אובחנה אצלו רק לאחר מועד כינוס הוועדה, אך אבחנה זו מלמדת על מצבו מיום התאונה ומסבירה את תלונותיו להם לא נמצא הסבר רפואי כלשהו, ואשר מתועדים במסמכים הרפואיים. המבקש מסביר כי לא הגיש תביעה להחמרת מצב, שכן אז היה נוצר מצב אבסורדי לפיו הייתה נקבעת לו נכות עקב פיברומיאלגיה מתאריך הגשת התביעה להחמרת מצב, וזאת בשעה שהוא סובל מפיברומיאלגיה מיום התאונה. המבקש טוען כי לא יתכן כי רשלנות רופאיו באבחון הליקוי ממנו הוא סובל תגרום לפגיעה משמעותית בזכויות הסוציאליות.

8. לאחר עיון בבקשה, בפסק הדין, בהחלטת הוועדה ובכלל החומר בתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.