בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
17066-11-14
13/11/2014
|
בפני השופטת:
רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
המבקש:
משה אביר
|
המשיבות:
1. MERHAWIT GEBREMDHIN MEBR
2. מלון בלו וייס
|
| החלטה |
השופטת רונית רוזנפלד
1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל באביב מיום 27.10.14 (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור גב' עליזה מעין; ד"מ 38345-11-13). המבקש, שהוא נתבע בהליך לפני בית הדין האזורי, טוען בבקשתו כנגד החלטת בית הדין האזורי שלא להתיר לו להגיש ראיה.
2.במהלך חקירה נגדית של המבקש בדיון הוכחות שהתקיים לפני בית הדין האזורי ביום 27.10.14, ובמענה לשאלות שנשאל אודות עצם קיומה של חברה בשם "זוהר ניהול תחזוקה בע"מ", ביקש המבקש להיכנס באמצעות מחשב נייד שברשותו לאתר מס הכנסה או לאתר רשם החברות, ולהציג לבית הדין אישור ניהול ספרים על שמה של החברה או אסמכתא לעצם קיומה. בית הדין האזורי דחה את הבקשה בציינו כי "בישיבת הקד"מ נקבע כי הצדדים יקימו גילוי מסמכים כללי והדדי, כי הצדדים יגישו תמצית גרסה מטעמם ויצטיידו לישיבת היום בכל המסמכים שברצונם להגיש. לפיכך, וכיוון שהנתבע לא פעל באופן זה עד היום, איננו נעתרות לבקשה".
3.בבקשתו טוען המבקש כי היה מקום לאפשר לו להגיש את המסמך המבוקש מאתר רשם החברות או מרשות המסים בעניין החברה. לטענתו, הגשת המסמך התבקשה כתגובה לטענה חדשה שעלתה במהלך הדיון. מדובר בבקשה לגיטימית לסתור מסמך חדש שלא הוצג קודם לכן. לפיכך, היה ראוי שבית הדין האזורי יאפשר למבקש להציג מסמכים התומכים בטענותיו. המבקש טוען עוד, כי בהמשך הדיון ניתנה החלטת בית הדין האזורי לפיה אין מניעה להציג מסמכים שונים ואף להגישם על מנת שבעת מתן פסק הדין יהיו בפני בית הדין כל המסמכים אליהם התייחסו הצדדים במסגרת עדותם. שתי ההחלטות סותרות זו את זו. לפיכך טוען המבקש כי יש לאפשר לו לצרף אישור מרשם החברות בעניין החברה.
4.לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה ובמסמכים הרלוונטיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
5.סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:
"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות".
בפרשת בן עזרא עמד בית דין זה על האפשרות לתקוף "החלטה אחרת" הניתנת במסגרת הליך של דיון מהיר, וכך קבע:
"בשים לב לתכליתו של הסעיף, כמפורט לעיל, נראה לנו כי שתיקת המחוקק בעניין "החלטה אחרת" במסגרת "דיון מהיר" מלמדת על כוונתו כי החלטה כזו לא תהא נתונה לערעור כלל, גם לא ברשות. תוצאה זו לא תביא לפגיעה קשה מדי ביסוד הצדק שב"הכרעה צודקת ומהירה", מאחר שניתן יהיה לערער על "החלטה אחרת" במסגרת הערעור על פסק-הדין, ככל שתתקבל רשות ערעור לגביו. ... אם תינתן אפשרות לערער על החלטות ביניים בהליכי "דיון מהיר", עשויה להיפגע קשות מהירותם של ההליכים, ובכך תסוכל מטרתו של הסעיף" (דב"ע (ארצי) נו/3-153 בן עזרא – מדינת ישראל, פד"ע לא 501, 508 (1996); וראו גם בר"ע (ארצי) 7511-04-13 אדיר הבירה בע"מ – ארטיסאו דינקו (2.5.13), בפסקה 13).
הנה כי כן, בשים לב למטרת ההליך של דיון מהיר המתנהל על פי הוראת סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, "החלטה אחרת" הניתנת במסגרת דיון זה אינה ניתנת לערעור אף לא ברשות. על החלטה כאמור ניתן להשיג רק במסגרת בקשת רשות ערעור המוגשת בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי הניתן בהליך.
6.נוכח כלל האמור, ומאחר שהבקשה שהוגשה מתייחסת ל"החלטה אחרת" שהתקבלה במסגרת הליך של דיון מהיר, דינה להידחות.