בר"ע 16208-07-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשות רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו (השופטת א' רובוביץ-ברכש; ת"צ 25029-10-12), לפיה נתקבלה, באופן חלקי, בקשת המבקש בבר"ע 22590-07-16, מר מקס הוברט (להלן – העובד), לחייב את המבקשת בבר"ע 16208-07-16 (להלן – החברה), בגילוי מסמכים, בשלב שלאחר דיון ההוכחות ובטרם סיכומים, ונדחתה בקשתו לצרף ראיות נוספות (להלן – ההחלטה).

2. בית הדין האזורי חייב את החברה, בסעיף 19 להחלטתו, לגלות לעובד, המבקש להכיר בתביעתו כתביעה יצוגית שעילתה אי מסירת טופס הודעה לעובדים ואי ביצוע הפרשות ו/או ביצוע הפרשות חלקיות לפנסיה בשנים 2009 - 2012, את המסמכים הבאים:

   "א. טפסי הודעה לעובד, שצירפה המשיבה כנספח לתשובתה כשהם מושחרים בחלקם, ללא השחרת התאריכים. שכן גילויים יאפשר לבחון את השאלה האם אכן ניתנו הודעות לעובדים בהתאם לחוק הודעה לעובד בתקופה הרלוונטית.

   • גילוי טפסי 102 טפסי 126א ו-126 לתקופה שבין 2009-2012 שכן שוכנעתי כי גילויים יאפשר לבחון את השאלה האם אכן הופרשו הסכומים המתאימים לפנסיה".

      

     משמדובר בתיק משנת 2012, נקבע בהחלטה לוח זמנים מואץ להמשך ההליכים, תוך שהחברה חוייבה להמציא את המסמכים שגילויים התבקש בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן ההחלטה. כן נקבע, כי סיכומי טענות העובד והחברה יוגשו, בהתאמה, עד לתאריכים 21.7.2016 ו – 14.8.2016.

3. בבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם העובד, עותר העובד לגילוי מלא של 14 כתבי ויתור שצרפה החברה לתשובתה לבקשת אישור התביעה כתביעה יצוגית, באופן שקטעים שהושחרו יוצגו במלואם וכן לגילוי תלושי השכר של העובדים עמם נערכו הסכמי הויתור. כמו כן עותר העובד לגילוי ולצירוף כראיה את הקנסות והעיצומים שהוטלו על ידי משרד הכלכלה וכן של החלטה לשלילת רישיונה של המבקשת כקבלן נקיון אשר בוטלה במסגרת הסדר מוסכם בבית הדין הארצי לעבודה (עש"ר 40170-04-16). החברה עותרת בבקשה שהוגשה מטעמה לביטול חיובה לגילוי מסמכים מכח ההחלטה. העובד עותר אף לבטל את חיובו בהוצאות משפט שהוטלו עליו עקב עיתוי הגשת הבקשה בבית הדין האזורי ושני הצדדים עותרים כי הצד האחר יחוייב בגין הוצאות הבקשה מושא החלטה זו.

4. לאחר שעיינתי בכלל החומר הרלוונטי לבקשות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור, על ההחלטה לחייב את החברה למחוק את השחרת התאריכים בטפסי ההודעה לעובד שצרפה החברה עצמה. מחיקת ההשחרה אינה מחייבת כל היערכות, אין בה פגיעה בפרטיות של עובדים או בסודות של החברה וגם אם הבקשה הוגשה באיחור אין מקום להתערב בהחלטה שהיא החלטה דיונית מובהקת, אשר בוודאי אינה מופרכת על פניה (ראו לדוגמא: דב"ע נד/4-16 בנק איגוד לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית, פד"ע כז' 255).

5. באופן דומה, איני מוצא לנכון ליתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לאפשר צירוף ראיות חדשות בכל הקשור להליכים המינהליים שננקטו על ידי משרד הכלכלה ולא מצאתי להתערב בטעמיו של בית הדין האזורי לפיהם לא הוכח כי המסמכים רלוונטיים להליך – לא הוצגה תשתית עובדתית כלשהי, לפיה עניינם של ההליכים השונים באי מתן טופס הודעה לעובד או בהיקף ההפקדות לפנסיה - וכי ממילא ההחלטה על שלילת רישיון בוטלה ואין דינה כדין פסק דין חלוט. יתר על כן, ספק אם ניתן להגיש מסמכים מעין אלה כראיה, מבלי שתנתן לחברה הזכות להתמודד עמם.

6. לעומת זאת, הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את השחרת התאריכים של כתבי הויתור, להבדיל מהדרישה להמצאת תלושי שכר של העובדים החתומים על כתבי הויתור הנדחית בזה, והבקשה לביטול ההחלטה על המצאת טפסי 102, 126 ו – 126א' לשנות המס 2009 – 2012 (להלן – הדיווחים לרשויות המס) מצריכות תשובה.